חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים תורניים  >  משפחה > בין הורים לילדים, כשהילדים כבר נשואים

בין הורים לילדים, כשהילדים כבר נשואים  
21/04/2009

מצוות כיבוד אב ואם נחשבת בצדק לאחת מהמצוות הבסיסיות ביותר במערכת המצוות שלנו. אשר על כן, לא ייפלא שהיא מצוות עשה היחידה שבין אדם לחברו המנויה בעשרת הדברות, והיא היחידה שמצויין לצידה שכרה ''למען יאריכון ימיך על האדמה...''. בלשון חז''ל אנו מוצאים את רב יוסף משווה כבוד אמו לכבוד השכינה (בבלי, קידושין לא,ב).
 
בגילים השונים המצווה הזאת מקבלת אופי שונה. לדוגמא: לא הרי כיבוד הורים המוטל על ילד הגדל בבית הוריו והוא תלוי בהם, והם זקוקים לעזרתו, ככיבוד הורים מבוגרים שהבן צריך לטפל בהם ולדאוג לצרכיהם והגלגל התהפך והם 'חסרי ישע' לעומתו. בדברים שלהלן אני מבקש לבחון את מערכת היחסים בין ההורים לילדים בתקופה שלאחר החתונה. בזמן הזה מערכת היחסים נעשית מורכבת יותר ו"מוכפלת", שכן פתאום נמצאים על הבמה שני זוגות הורים, ולעיתים השאלות השונות הולכות ומתעצמות. לפני שנתייחס לשאלות ההלכתיות המתעוררות בתקופה זו כדאי לנתח את המצבים ולהבין את הרקע שלהם. דבר זה יקל עלינו לקבוע את היחס הנכון בכל מצב ומצב.  
לא פעם נוצר מתח בין ההורים לבין בנם או בתם הנשואים, וכן בין החותנים לבין בן הזוג החתן או הכלה. מבלי להיכנס לניתוח כל מכלול היחסים בין ההורים לילדיהם, עלינו לקחת בחשבון כמה גורמים מרכזיים שעלולים להוות מוקדי מתח: א. ישנו חשש סמוי אצל ההורים, שעם חתונת ילדם, הם עלולים 'להפסיד' אותו. על כן, יחד עם השמחה בנישואי הילד, הם מנסים בכל דרך למשוך את ילדם להישאר קשור אליהם. כל זאת, למרות שבאופן שכלי הם מבינים שחתונת הילד פירושה עזיבתו את הבית ובניית בית חדש ועצמאי. לעומת זאת, בן הזוג ירצה בהתמסרות מוחלטת של בן זוגו אליו. ב. ההורים, הרוצים בטובת ילדם, חוששים שללא עצתם, בני הזוג הצעירים יעשו טעויות שונות מחוסר ניסיון. לכן הם מנסים להתערב בהחלטותיהם ולהדריכם לבל יטעו. מובן, שהתערבות זו, עם כל הכוונה הטובה שבה, יוצרת מתח גדול. שכן, אדם בוגר מעוניין להתלבט לבד, ולהחליט בעצמו ללא התערבות אנשים אחרים, גם אם יטעה מדי פעם. ג. לעיתים קיימת דאגה מופרזת של ההורים, שמא אין ילדם מקבל בביתו החדש את כל שהיה רגיל אליו. שמא ילדם "סובל" אצל בן זוגו. עניין זה בולט יותר אצל האמהות שמא חסרים לילד המאכלים שהיה רגיל אליהם, שמא הבת כורעת תחת העומס של הטיפול בצרכי הבית בעיקר לאחר שנולדים הילדים הראשונים, והעומס גדל באמת, יחד עם המחוייבות ללימודים או לעבודה וכדומה.
חששות אלו והדומים להם, מביאים לא פעם את ההורים להתערבות בחיי הזוג הצעיר. התערבות ברמה נאותה היא סבירה ולעיתים אף תורמת, אך ברגע שההתערבות נעשית אינטנסיבית מדי, היא יוצרת מתחים שעלולים להעיב על שלום הבית ועל יציבות הזוגיות של הזוג הצעיר. לעיתים הדבר מביא לערעור כל מערכת היחסים בין בני הזוג ובינם לבין ההורים, והדבר גורם לעגמת נפש רבה.
 
האוטונומיה של בני הזוג
כמה עקרונות יסוד צריכים ללוות אותנו בכל ההתמודדויות הקשורות לסוגיה זו:
כל אדם זכאי לגבש לעצמו את דרכו על פי הכרתו. אין זכות להורים לקבוע לילדם הבוגר כיצד יעצב את דרך חייו, לא בתחום הרוחני ולא בתחום הגשמי. אשר על כן, חייב כל אחד מבני הזוג לבחון את דרכו ולהגיע להכרה מה הוא רוצה. הוא זה שיחליט באיזה בן זוג יבחר, מה ילמד, היכן יגור, כיצד יבנה את ביתו ומשפחתו וכדומה. בכל אלה לא קיימת מצוות כיבוד אב ואם. כמובן, אם ההורים מייעצים לילדם עצה, מן הראוי להקשיב להם, שכן יש להניח שהם רוצים בטובת ילדם, והם יודעים להעריך מה טוב לו. (בכלל, הקשבה לעוד דעה, בין אם היא של אדם מבוגר בעל ניסיון ובין אם היא של חבר צעיר, יש בה טעם). מכל מקום, הקשבה לחוד ומחוייבות לחוד יש טעם להקשיב, לשקול ולהתחשב, אך ההחלטה היא בלעדית של הבן, והוא אינו חייב לקבל את דעת ההורים מדין כיבוד או מורא ההורים. כיבוד אב ואם הוא בעניינים בהם ההורים זקוקים לסיוע של הבן, אך דרך החיים של הבן היא עצמאית ותלויה בבחירתו החופשית בלבד.[1]
הנאמנות והמחוייבות הראשונית היא בין בני הזוג, ועל דעת זה הם מתחתנים. זוהי משמעות הפסוק "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ".[2] על כן, בכל התמודדות שבין בני הזוג ובין ההורים, עליהם לזכור שהמחוייבות לבן הזוג קודמת למחוייבות להורים. כאמור, אין מחוייבות לבן לשמוע בקול הוריו בכל הנוגע לאורחות חייו, לעומת זאת, כלפי בן זוגו הוא מחוייב לדאוג לזוגיות תקינה ולתפקוד הבית על כל מרכיביו.
 כל הנאמר לעיל, נוגע למקרה בו ההורים מתערבים בדרכו של הזוג הצעיר, אך אם ההורים זקוקים לבנם או לבתם כדי שיספקו את צרכיהם, והדבר פוגע ביציבות המשפחה וברקמת החיים שלה, המציאות מסובכת יותר. במקרה כזה, קיימת מצוות כיבוד אב ואם, והיא מתנגשת עם המחוייבות הזוגית. במצב זה בני הזוג ינסו להגיע להבנה ולוויתור הדדיים עד כמה שיוכלו. מעבר לכך, יתייעצו עם רב כיצד לנהוג מבחינה הלכתית, ובשעת הצורך יתייעצו עם איש מקצוע כיצד לתפקד במערכת החיים הסבוכה שנוצרה.
ככלל, עלינו לדעת שכיבוד אב ואם יכול להיעשות גם מכספי ההורים, אם יש להם יכולת כלכלית. על כן, אם הם זקוקים לסיוע כלשהו, יכול הבן לעשות זאת בכספם.[3] עיקרון נוסף הסיוע יכול להיעשות גם על ידי שליח. לכן, אם ההורים זקוקים לשירות כלשהו, ויש חשש שהבן 'יישאב' לאותו שירות על חשבון חיי המשפחה שלו, באופן שיזעזע את רקמת החיים של המשפחה, בהחלט יש מקום לשקול להיעזר בגורם זר תמורת תשלום. כל זאת נכתב למציאות חריגה שעלולה להיווצר לעתים. במציאות הרגילה ישתדל הבן עצמו לסייע להוריו לפי צרכם, אך מובן שבהסכמת בן הזוג השני.
בכל מקרה של מתח בין ההורים לבין אחד מבני הזוג, מומלץ מאד לבני הזוג לברר תחילה את העניין בינם לבין עצמם. לאחר בירור זה יחליטו ביחד כיצד לנהוג כלפי ההורים. חשוב מאד שתשרור הסכמה ביניהם, ויופיעו כלפי ההורים כאיש אחד. זאת, כדי למנוע מתיחות בין שניהם, שכן חשיבות שלום הבית עולה על הכל.
אם הם לא הצליחו להפיג את המתח, הרי שיש לדעת שמן הדין רשאי כל אחד מבני הזוג לדרוש שההורים יימנעו מביקור בבית, וכן הוא רשאי להימנע מביקור בבית ההורים. כך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך.[4] עד כדי כך החשיבו חכמים את שלום הבית של בני הזוג, לעומת הצורך בקשר עם ההורים. מובן שדרך זו תשמש כמוצא אחרון בלבד, וצריכים כל הצדדים למצוא את הדרך להגיע לאיזון הנכון בלא להשתמש ביכולת הזאת.
דוגמאות לנאמר לעיל:
הורים המושכים את בנם או בתם להשתלב בעסק שהם הקימו וכדומה. מחד גיסא, אין כל רע בכך. להפך מיד הוא יכול להשתלב בעסק מצליח ולהמשיך את העסק המשפחתי. אכן, פעמים רבות הדבר עולה יפה, אך לעיתים הבן או הבת אינם מעוניינים בדבר, דרושה להם ההתנתקות המוחלטת מהחיבוק של ההורים.
בדומה לזה ההורים מאד רוצים שילדם יגור בסמוך להם, באותו ישוב שהם גרים בו. יש לכך הרבה צדדים חיוביים, אך בהחלט לגיטימי שהוא או בן זוגו לא יהיו מעוניינים בכך, מתוך מגמה לחיות חיים עצמאיים בריחוק מההורים.
 הורים המתערבים יתר על המידה בתכניות הילדים, ברכישות השונות לקראת החתונה (כלי בית, ריהוט וכדומה). אין כל רע בניסיון לייעץ לבני הזוג הצעירים חסרי הניסיון, אך זאת רק אם הם מעוניינים בכך. יש רגע שבו רשאים הצעירים לומר להוריהם עד כאן. אנו מעוניינים להתלבט לבד, להחליט לבד ולטעות לבד. זוהי דרך העולם, וזהו ביטוי לעצמאותנו. על ההורים להבין את העניין ולא להיפגע מכך. אין כאן מיעוט בכיבוד אב ואם, אלא תהליך טבעי ובריא. מובן שאם ההורים הם המממנים חלק מרכישות אלו, תהיה להם גם הזכות להביע דעה שכן, הם רוצים לחוש שכספם מנוצל באופן הטוב ביותר לדעתם. אם כי, גם בעת הזאת הם צריכים הרבה
אם הבאה לבית הבן או הבת לוודא שאין הם "סובלים" בביתם החדש. היא תנסה לבשל להם את התבשילים להם התרגלו בבית ההורים, היא תכבס להם או שתסדר להם את הארונות וכדומה. הכל נובע מרצון טוב, אך לא פעם זה כל כך מיותר...
הזוג הצעיר חייב לבנות את ביתו בעצמו. הם צריכים ללמוד להכין אוכל ששניהם יאהבו, לסדר את הבית לפי טעמם וכו'. זה לא קל, זה עלול לגרום ללא מעט מתחים ביניהם, אך זוהי דרך בניין הבית.
לעיתים קרובות, בניין הבית עצמו טעון ורגיש בתקופה הראשונה לחיי הנישואין. בני הזוג צריכים להתרגל האחד לשני, ללמוד לוותר, ללמוד להציג בקשות בדרך נאותה שתתקבל על הצד השני. די בכל אלה, ואין צורך להוסיף עליהם בעיות הנובעות מגילויי הרצון הטוב של הורי בן הזוג. לא פעם, התערבות ההורים בתקופה זו יוצרת חוסר איזון, ומעמידה את בני הזוג במערכת התמודדות נוספת. הדבר יוצר מתח מיותר גם בין בני הזוג עצמם וגם בינם לבין ההורים. גם בהמשך, האמא תרצה לבוא לסייע בעול הבית ה'אין סופי', הדבר חייב להיות מתואם ולרצון שני בני הזוג ולא בעל כרחם.
במקרה ומתעוררת רגישות בין ההורים לבין בני הזוג, מוגשת בזאת עצה טובה להורים’ בעת כזאת אל תבקרו בבית הילדים, אלא אם כן הם הזמינו אתכם. בכל עת, בהיותכם בבית הילדים תיהנו מכל החדש והיפה שבבניין בית צעיר ורענן, הימנעו ככל האפשר מהערות ביקורת, ושמחו לסייע במה שתתבקשו.
במקרה של התערבות יתר, מומלץ מאד שלא החתן או הכלה יעמדו מול החותן או החותנת, אלא ילדם הישיר הוא זה שישוחח עם הוריו ויישר את ההדורים.
אל לבני הזוג להתייסר ולחוש אשמה בבקשתם זו להימנע מהתערבות יתירה. להפך, זוהי בקשה לגיטימית וחשובה מאד לבניין הזוגיות שלהם, אלא שחשוב לאומרה בצורה עדינה ושאינה פוגעת ככל האפשר. כאמור לעיל, הילד הישיר הוא שישוחח עם הוריו על כך.
כל הנאמר לעיל בא להדגיש את החשיבות שבעצמאות בני הזוג, וכל ההשלכות הנובעות מכך. ברור שעל פי רוב אין אנו זקוקים לכל אותן עצות והדרכות שפורטו לעיל. בדרך כלל מערכת היחסים שתיבנה בין בני הזוג והוריהם תהיה מערכת הרמונית מליאת אהבה ומאוזנת. הורי בן הזוג עתידים להתגלות כחברים וידידים שאפשר להיוועץ בהם ולהסתייע על ידם. לא פעם נקשרים דווקא עם הורי בן הזוג קשרים יפים ומלאים יותר מאשר עם ההורים הישירים.
הציפייה היא שייבנו קשרים בין בני הזוג ובני המשפחות - בין האחים לגיסים ובין ההורים למחותנים. יש בהתפתחות זו של הקשרים המשפחתיים הרחבים יותר חשיבות גדולה מאד לבניין התא המשפחתי המצומצם. כי קשר הנישואין אמור לחבר משפחות ותרבויות שיזינו האחת את השנייה וייצרו מרקם חדש, שעתיד להשפיע ולהעשיר את חיי המשפחה, את בני הזוג עצמם ובעתיד את ילדיהם.
אשר על כן, חשוב מאד לבני הזוג להבין שהמשמעות המלאה של הנישואין היא לא רק הקשר עם בן/בת הזוג, אלא עם המשפחה כולה. אמנם מצויים מקרים בהם הקשר אינו מתרחב מעבר לקשר שבין בני הזוג עצמם, אך עלינו לדעת שבמקרים אלו בני הזוג בהחלט מפסידים דבר גדול ויפה, והם צריכים לשקול האם הדבר כדאי ונכון, והאם הוא אכן הכרחי במציאות בה הם נתונים. עלינו לזכור כמה יופי יש במשפחה הרב דורית בתקופות השונות של מעגל חיי המשפחה. תחילה בעת הנישואין וליווי ההורים את בני הזוג הצעירים. אחר כך במהלך הלידות ולאחריהן, כשההורים המבוגרים מלווים ומסייעים להורים הצעירים. בהמשך, אין תחליף למושג הסבא והסבתא לנכדים. בשלב מסויים מתהפך הגלגל, והילדים נזקקים לטפל בהוריהם כהיזון חוזר לאותן השנים שבהן ההורים טיפלו בהם וגידלו אותם. האיזון וההיזון החוזר שבמשפחה הרב דורית מוסיף הרבה מאד לכל בני המשפחה, למרות כל הקשיים הקיימים במערכת הזאת. הדברים דלעיל, על גבולות המחוייבות של הילדים לשמוע בקול הוריהם, נכתבו במכוון בצורה קיצונית, כדי להציב את מסגרת המחוייבות ההלכתית בסוגיה זו, כדי שיידעו בני הזוג את גבולות המחוייבות, בשעה שהם בונים את התייחסותם לסוגיה זו. כל זאת מבלי לבטל את ערך הרב דוריות של המשפחה. בדרך כלל מספיקה ידיעת הגבול, בלא שצריך להגיע אליו בפועל. לכתחילה ודאי שמומלץ לבנות עם ההורים והחותנים מערכת יחסים הרמונית שיש בה אהבה וכבוד, מערכת יחסים שתאיר את חיי בני הזוג ותרווה נחת את הוריהם. גם אם אחד מהם אינו מצליח בכך, עליו לזכור שיתכן ולבן זוגו יש קשר טוב להוריו, שהרי הם שהולידו וגידלו אותו. 
אין צורך להזכיר, עד כמה אנו מחוייבים כלפי הורינו, ועד כמה חשוב לכבד את ההורים ולא לצערם, גם במקרים הנ"ל שבהם מותר לחלוק עליהם. לכן, הכל ייעשה בדרך כבוד ובצורה הראויה. חייבים אנו לזכור שעלינו לנהוג כבוד בהורים ובחותנים.[5] על החתן או הכלה לזכור שסוף סוף אותם חותנים הולידו את בן זוגם וגידלוהו. עליהם להיות אסירי תודה להם. מכאן, יוכלו לשנות את נקודת המבט כלפיהם. ככלל, אין שום גנאי להתייעץ עם גורם מקצועי, אם הבעיה מעיקה ואינה נפתרת במסגרת הפנימית של בני הזוג.
לפעמים 'עולים כעסים' כלפי החותנים על החולשות המתגלות בבן הזוג. כביכול, מדוע לא חינכו אותו היטב או כיצד הם מהללים את ילדם מבלי לראות את כל הבעיות שהוא 'סוחב' איתו, אך גם בזאת שומה על בן הזוג השני להסתכל על המכלול שהוא חיובי (הלא אחרת, לא היה מתחתן עם בן זוגו), ולהודות להם על שזיכוהו בבן זוג לחיים.
 
 
 


[1] שו"ת תרומת הדשן סימן מ, שו"ת מהרי"ק סימן קסו, שלחן ערוך יורה דעה סימן רמ סע' כה, וברמ"א שם.
 
[2]בראשית ב, כ"ד.
[3] שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סע' ה.
 
[4] רמב"ם הלכות אישות פרק יג הל' יד; שולחן ערוך אבן העזר סימן עד סע' ט-י.
 
[5] שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סע' כד.