חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים תורניים  >  זוגיות > חתונה-ודבק באשתו והיו לבשר אחד

חתונה-ודבק באשתו והיו לבשר אחד  
26/07/2006

מאת הרב נועם צחור. סיכום שיעור ע"י התלמידים.
בשיעורנו הקודם [האחדותהרוחנית בין איש לאשתו] למדנו כי שורשו ומציאותו של האדם היא אחת, אבל כך גזרה חכמתו של הקב"ה, שעל מנת מילוי ייעודו ותפקידו בעוה"ז, יתלבש ויתגשם האדם בשני גופים נפרדים, אבל למרות זאת, ההוויה הרוחנית השורשית נשארה כפי שהייתה מראשיתהבריאה – אחת ומאוחדת.
יתר על כן, חלק מעבודת האדם לקב"ה היא לאחד את הפירוד- "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" וכל הבריאה כולה למעשה הינה מציאות אחת – איןעוד מלבדו.

הרמח"ל [רבנו משה חיים לוצאטו] מסביר [מס"י פרק א] "והנה מהשהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהוהתענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא, ומקום העידון הזה באמת, הוא העולם הבא, אך כדי שנוכל להגיע אל מחוז חפצנו, הדרך היא העולם הזה, והוא מהשאמרו רז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, והאמצעים הם המצוות, ומקוםעשיית המצוות הוא רק העולם הזה". [עכ"ל]

מדברי חז"ל כפי שהם מובאים ברמח"לבעניין העוה"ז שמהווה מסילה בלעדית לעולם הבא, ואין לאדם שום דרך אחרת לבוא אל שעריחיי הנצח אלא באמצעות העולם הזה, וחשיבותו של העולם הזה היא באפשרות שניתנת בו לאדםלקיים את מצוות הבורא יתברך בצורתם ובלבושם הגשמי, וכדברי הרמח"ל "והאמצעים הםהמצוות – ומקום עשייתם היא העולם הזה בלבד" זהו רצונו של הבורא יתברך ויתעלה, וכךגזרה חכמתו שרק מציאותו של האדם כמות שהיא בעולם הזה, היא הדרך האידיאלית והבלעדית, וניתן לומר ביתר שאת, הדרך הבלעדית להשיג את הדבקות וההתאחדות למקור הרוחניהראשוני, שהיא שלמות האדם וטובתו הנצחית.

בשל מעלה זו נקרא האדם "נזר הבריאהותכליתה" – וככזה הוא חייב להיות תלוי להשגת היעוד והתכלית, היינו דבקות בקב"הובשורשו העליון, וזה דווקא במצבו הנוכחי בעולם הזה "נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לודירה בתחתונים", כלומר, שמחילת האיחוד מתחיל ממנו עצמו.

ואמר האדמו"ר זצ"ל, מצד אחד הוא למעשה ישות אחת ומציאות אחת, ומצד שני מופיע בעולם הזה, כשתי מציאויות, ויש לו חובה לאחד את הפירוד ולהחזיר "עטרה ליושנה". כפי מצבו בתחילתבריאתו.

מדבריו אלו נבין את דברי רב אבימי "שבתחילה עלה במחשבה לבראותם שניםולבסוף נברא אחד" ושאלנו הרי במציאות הם שניים ולא אחד, ואיך רב אבימי אומר שלבסוףנברא אחד? אלא, מדברי האדמו"ר זצ"ל נמצאנו למדים שדבריו של רב אבימי הם כלפי השורשולא כפי שמופיע לצורך העולם הזה, בעולם הגשמי שבו נתפרדו הגופים, על מנת שיוכללקיים את ייעודו ותכליתו, ובשל כך יש צורך בעולם גשמי, אך על מנת שיצא לפועל רצוןה' יתברך מראשית הבריאה נברא האדם אחד – איש ואשתו, "זכר ונקבה בראאותו".

ולכן מה שאמר רב אבימי נפרש כך: "בתחילה עלה במחשבה לבראותם שנים" – בתחילת עקר בריאתו של האדם הקב"ה הניח בו את התכונה שתהיה באדם בחיי העולם הגשמי, עולם הזה, היינו כשניים ממש, בגופים נפרדים, אך "לבסוף" הינו בשורש הדברים והתכליתשבאים אליה בסיום ובסופו של מהלך, והיא עיקר המעשה כולו, "נברא אחד", באחדות רוחנית "איש ואשתו".

כדברים הללו מצאנו במדרש [בראשית רבה,ב] "שמע ישראל ה' אלקינוה' אחד" אמר הקב"ה לישראל בני, כל מה שבראתי זוגות בראתי, שמים וארץ זוגות, חמהולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל אני וכבודי אחדומיוחד בעולם, ממה שקראנו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" [עכ"ל]

מדברי המדרשניכר שהרעיון המרכזי היא מציאות שלמותם של כל הנבראים והנמצאים מותנה ביחס ההדדישיש בין שני בני זוג, ושני גופים, שעל ידי היחס ההדדי הם משלימים זה את זה, ויוצריםמציאות רוחנית אחת מושלמת, השמש משלימה את הירח, וללא הקרנת אור השמש על הירח איןהירח ממלא את ייעודו.

היחס ההדדי הזה נאמר מפורשות בספר בראשית [א , פס' י"ז-י"ח] "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹרהַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶתהַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַהַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב."

ואל יחשוב מישהו שבמידה והשמש לא תקרין את אורה על הלבנה לאיארע דבר, אלא שהשמש עצמה תלקה על שלא ממלאת את ייעודה. "ויתן אתם" שניהם יחדמהווים תכלית אחת, להבדיל בין הוא ובין החושך – וכל אחד מגרמי שמים אלו יש לו חלקזהה בתכלית, ואין האחד יכול להשתמט מתפקידו ותכליתו כי לכך הוא נוצר.

והנה, חובה עלינו לתת את הדעת למילות התורה "וירא אלקים כי טוב" שמשמעותם בא להורות עלשלמות והשגת היעוד והתכלית, כי באופן הזה שנבראו השמש והירח והגדרת היחסים שביניהםמעמידים בפנינו שני גופים נפרדים שמטרתם אחת "להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה, ולהבדיל בין האור ובין החושך".

כלומר, למרות היותם הגופים נפרדים הרי מטרתבריאתם הרוחנית – מחשבת הבריאה המהותית היא אחת, "להאיר על הארץ".

בהמשךלברי המדרש הנ"ל] "שמים וארץ זוגות" – גם כאן אנו רואים ביחס ההדדי שבין השמיםוהארץ תנאי הכרחי למילוי ייעודם המשותף, באשר פעולות שנעשות מעל הארץ ותוצאות מעשיםאלו הם להשפיע על הארץ, ולא יתכן קיום ה"ארץ" כפי שהיא מוכרת לנו במציאות חיינו, ללא השפעה והדדיות בינה לבין השמים, כאשר אין ערך לכל צבא השמים ללא ארץ שמקבלת מהםכנאמר [ישעיה, נ"ה] "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל" וכנאמר בגמרא [תענית ו,ב] "דאמר רביהודה מיטרא בעלה דארעא הוא שנאמר (שם) "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לאישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה".

מכיוון שנכנסנו לאיתני הטבעשברא הקב"ה והיחס ההדדי שיש בין שמים וארץ חייבים אנו להביא דוגמאות נוספות ביחסההדדי החיובי [כפי שהבאנו כאן] אך איננו יכולים להתעלם גם מיחס אחר כאשר אין הייעודמתמלא, וכ]י שמצאנו לגבי איסור "בל תשחית" שעליו אמרה הגמרא [בבא קמא, צ"א] "א"רחנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה", וכן אמרה הגמרא [סוכה, כ"ט,א] "..... - ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי <פלסתר> [פלסטר] ועלמעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא"י ועל קוצצי אילנות טובות".

נמשיךונעיין בזוג הבא [כמופיע במדרש] "העולם הבא והעולם הזה זוגות" – לכאורה אין קשרביניהם, ומה שורש המחשבה להציגם באחד, כזוג שעיקר תכליתו אחד? והרי כל מי שישאליאמר בודאי כי העולם הזה, הגשמי והמגושם, המתנהל באופן של כללים גשמיים, בעלי תאווהוצרכים, חשבונות אישיים ואין ספור מקרים ודברים שעיקרם – אני צריך, אני רוצה... וכו'.

ולעומת זאת – עולם הבא כפי שמצטייר במחשבתנו וידיעתנו [כמובא בספריחז"ל] הריה עולם של רוחניות טהורה, עולם של נשמות, ומעל לכל גילוי אלוקות ממש, ללאהסתרות.

אלא בהבין היטב, ומתוך היותנו עם הספר ועם ששורשו מימים ימימה, וככאלה שעמדו אבותינו במעמד הר סיני וראו כי " אין עוד מלבדו", ויש בורא וישנהאלוקות בפועל ממש, ברור לנו שישנה השארות הנפש לאחר פטירת האדם כנאמר [קהלת, י"ב ] "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" כי כל עולם הגשם הוא הצורההרוחנית של עולם הבא, אלא שכאן הוא מולבש בבגדים גשמיים.

וכן מצינו בזוהרהקדוש [פתיחה – פתח חזקיה ואמר] המוכר יותר בשם "מאמר השושנה" וז"ל :
"
רבי חזקיה (נ"א, רבי אלעזר, וכ"ה בזהרי חמה ובנסחת ארץ ישראל) פתח, כתיב (שיר השירים ב) כשושנה בין החוחים, מאן שושנה, דא כנסת ישראל, (בגין דאית שושנה ואית שושנה), מהשושנה דאיהי בין החוחים אית בה סומק וחוור, אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי, מהשושנה אית בה תליסר עלין, אוף כנסת ישראל אית בה תליסר מכילן דרחמי ".

לאנאריך בדברי הזוה"ק אלא במודגש – כוונת הזוה"ק לומר שלמרות שמדובר על שני מצביםמהויות שונות – "שושנה" "כנסת ישראל" – בכל זאת בכנסת ישראל יש את דוגמת מה שקייםב"שושנה" עצמה, ומה שיש בזו יש בזו, כי זוהי מהות אחת בשני מצבים [גופים – מהויות] שונות.

כך גם העולם הזה והעולם הבא כמשלימים זה את זה ומה שיש בזה יש בזה, כי זה העליון הרוחני, תכליתו של הגשמי, והנמוך ממנו.

מדברנו עולה – שכלמהותו שדל העולם הזה [הגשמי] הוא הצורה הרוחנית שבו, התוכן הרוחני שמקים אותו, בבחינה הידועה יותר בשם "אין עוד מלבדו" [היפך כוחי ועוצם ידי] היינו – הרצון והשפעהאלוקי רוחני, הוא סוד קיומה של כל ההוויה הגשמית עלי אדמות.

הנה כי כן, מבחינה זו בלבד מצאנו מכנה משותף הקושר בין שני העולמות, והחס ההדדי בין עולם הזהלעולם הבא, והרי לפנינו מונח היסוד הידוע של "שכר ועונש" הנצחי והרוחני בעולם הבא, עולם הנשמות – ומאידך עונש הבא לידי ביטוי רוחני – [עונש רוחני] ירידה במצב הנפשירוחני של האדם בעולם הגשמי – עולם הזה.

ולכן, אין פלא שמעשים הנעשים כאןבעוה"ז עולם העשייה משפיעים אל עולם הבא – הרוחני, והנגזר ממעשים אלו בא לידי ביטויעכשוי בעולם הזה וכן מתן חשבון סופי בעולם הרוחני ההוא – עולם הבא.

רעיוןזה אנו למדים מהפסוק [דברים,יא] "וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו?ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם" וכפי שלמדו חז"ל – היום לעשותם [עוה"ז] ומחר [עוה"ב] לקבל שכרם. [מדרש רבה דברים,ה'] .

אם כן – מוכרחים אנו להודותכי כל תכליתה של הבריאה הוא עולם הבא, והעולם הזה הוא כלי, דרך, מבוא ובלשון חז"ל "פרוזדור" אל העולם הבא, רעיון זה מובא בפרוש בדברי המשנה [אבות ד,ט"ז] "רבי יעקבאומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנסלטרקלין".

ומפליא לראות כי התנא משתמש בלשון "התקן" שמרמז על תיקון, ותיקוןלא בא אלא במקום חסרון, כי אין העולם הזה ללא העולם הבא כלום. אכן על כך יאמרוהשדכנים "זווג מושלם".

במדרש [הנ"ל] הוזכרו "אדם וחוה זוג" – והנה הגמרא [ירושלמי ברכות ט] אומרת בלשון חד משמעית המחזקת את דברנו "אין איש ללא אישה" – כלומר כל מציאותו ושלמותו של האיש תלוי באישה, וכך הוא הדין בהיפך "אין אישה בלאאיש", ושניהם ללא שכינה, ללא התוכן הרוחני התחליתי – משורש הבריאה, אינם זוגמושלם.

השלמות יכולה לבוא בגופים נפרדים אך ורק כאשר נוצקת בינהם תובנהויסודות עקרוניים למלא את היעוד והתכלית המשותפת לשניהם להיות "אחד" – "זכר ונקבהברא אותו" מחשבת הבריאה.

איננו יכולים שלא לסיים בדברי המדרש [הנ"ל] "אבלאני כבודי אחד ומיוחד" – משמעות דברים אלו ברורים עד מאוד, הקב"ה שהוא השלמותבהתגלמותה, מוחלטת וברורה, "והוא אחד ואין שני" "ואין יחיד כיחודו" במשמעות הצלאהשל המושג "אחד".

לא שייך ולא יצויר בו יחוס "בן זוג" כי משמעות זו הינהחסרון, אותו חלק החסר לבן הזוג השני ורק השלמתם ההדדית שתלויה זה בזה, מעמידה אותםבמובן הרוחני כאחד, ומושג שכזה אין לו שום אחיזה בבורא יתברך ויתעלה שלם בכל השלמותוכמאמר הרמב"ם [משנה תורה,הלכות יסודי התורה, פרק א הלכה ז] "ואלוהינו ברוך שמו, הואיל וכוחו אין לו קץ ואינו פוסק, שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כוחו כוח גוף. והואילואינו גוף, לא יארעו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר; לפיכך אי אפשר שיהיהאלא אחד. וידיעת דבר זה--מצות עשה, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד".

והנה, עומדים אנו נדהמים לדבריהם המאלפים של חז"ל [סוטה י"ז] "איש ואישה זכו שכינהביניהם, לא זכו, אש אוכלתן". שהרי תכלית הבראיה של האדם ואשתו הם למען יהיו "אחד" במובן הרוחני שלהם – כאשר עלה במחשבת הבריאה הראשונה, "זכר ונקבה ברא אותו", שאםניטול את האות "י" מהמילה "איש" וניטול את האת "ה" ממילת "אשה" הרי נקבל "אש" "אשה", כי אותיות "י-ה" שניטלו הם שם משמות הקב"ה "י"ה יושיעך" [במדבר י"ג], "מןהמיצר קראתי י"ה" [תהילים,קי"ח] "ענני במרחב י"ה" [שם] .

התוכן הרוחני [השכינה] שהיא היא תוכן מהותם ועצמותם [מלשון עצם מעצמי] של האיש ואשתו, המקשרתאותם לגוף אחד, אינה קיימת, וכל אחד מבני הזוג רואה בשני גורם מפריד, מחלק, הריניטל הכוח המקשר והמחייה – המשתף והבונה, ונותרת מתיאות גשמית מפורדת ומחולקת כמוכל מציאות גשמית, וסופה של מציאות גשמית כזו, חדלון והתפרקות , "אש אוכלתן" מידכשנעלם התוכן הרוחני – שורש המשותף שלהם – נשמטת הקרקע המאפשרת את קיומם כיחידהאחת, ואש אוכלתן.

זכורני שהייתי אצל הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א בשיעורבנושאים שבינו לבינה, ובמהלך השיעור סיפר הרב על בני זוג שהגיעו אליו כשבפיהם טענותאין ספור זה על זו ולהיפך.
במהלך הבירור שנעשה אצלו ראה הרב כי דבריהם מושתתיםעל העדר התוכן הרוחני – המאחד ונותרו גופים נפרדים, וכל אחד נותר בעמדתו כאשר היה, ולא היה רצון משותף למצוא מוצא חיובי, אלא כל עניינם היה רצון משותף לפרק את הקשר.

לאחר שסיימו להרצות את דבריהם שאלו לדעת הרב מה ניתן לעשות, ותשובתו הייתהשמומלץ להם לשבת יחדיו וללמוד מסילת ישרים [לרמח"ל] על מנת שיתקנו את מידותיהםוממילא יזהו את נקודת החיבור הרוחני – ראשיתי של "איש ואשתו" בבחינה של "זכו" זיכוךהמידות, שיביא אותם להכרה של "זכר ונקבה ברא אותו".

אם כן, נדרשים אנו לבארולהעמיק את המובא במסכת קידושין [דף ב] "ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה "כי יקח אישאשה" ולא כתב "כי תלקח אשה לאיש" – מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה שלאשה לחזר על איש, משל לאדם אבדה לו אבדה מי חוזר על מי? בעל האבדה מחזר על אבדתו".

רבותינו ממשילים את החיפוש אחר בת הזוג כחיפוש אחרי אבדה והוא חיפוש אחרידבר שהיה שייך לאדם ואבד ממנו, והאדם מחפשו להחזירו לרשותו ולמצבוהקודם.

הנה כי כן, עומק משמעות החיפוש אחר בת הזוג – הוא דחף טבעי אלוקי, חיפוש אחר החלק המהותי והשורשי של האדם, שהוא חש ללא הרף בחסרונו, ומחפש את אבדתו, בהיותה מהותו וחיותו, אשר ללא הבאתו לידי גמר, כל תוכן חייו של האדם יהיו חצוייםובלתי מושלמים, ולא ישיגו את ייעודם – והאדם ללא אשה הריהו "כעץ יבש" "כחרס הנזבר" וכמאמר הזוהר הקדוש "פלגא גופא".

היש אדם שרוצה להיות חצוי בגופו? נראה לישאין אדם כזה, וכל שכן כשישנה השפעה לא רק על הגוף ה"חצוי" אלא גם הנפש, בהיותהמנועה מלהביא את תכליתה אל הייעוד הרי גם היא "חצויה" – דבר שכל אדם שרוצה לפתח אתאישיותו, לשכלל את תכונותיו הטובות, להשתחרר מחולשות נפשיות שונות- יעשה ככל אשריוכל לפתחה ולשכללה ולקדמה, ואשתו של האדם מקור הכוח הרוחני היחידי שמסוגל להביאולחיי העולם הזה והבא ללא שום ספק.
 
כל הזכויות שמורות למוסדות אור שלום 2007 - 2006