חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים כללי  >  הפקת אירוע > הימים חולפים שנה עוברת

הימים חולפים שנה עוברת  
05/02/2009

מאת: הרב דוד הריסון
מתחתנים יקרים, ישנה תפיסה קבלית מפורסמת המופיעה בספר "יצירה", המחלקת את המציאות המתרחשת בעולמנו לשלושה מימדים: מימד המקום, מימד הזמן ומימד האדם, חלוקה המתוארת בדבריו בראשי התיבות עש"נ (עולם=מקום, שנה=זמן, נפש=אדם).
כל זוג הבא להינשא מתייחס לשלושת האלמנטים הללו, לבד מבחירת בני הזוג זה את זה, הם מחליטים משיקולים כאלו ואחרים היכן ומתי להנשא, גם הכתובה הנחתמת ביום הנישואין פותחת בציון תאריך החתונה, המקום וכמובן שמות בני הזוג.
נושא הזמן שמופיע כאלמנט ראשון בכתובה, הופך ברבות הימים ליום חגם של בני הזוג כפי שיום ההולדת הוא יום חג, כך ביום הנישואין נולדה לה אישות חדשה של שיתוף ואחדות, אישות שבודאי ראוי לציינה בכל שנה מחדש גם לצורך חגיגת היום וגם לצורך "חשבון נפש" שמטרתו להביא לשיפור מתמיד ובניית נדבך נוסף בקשר הזוגי.
ציון יום הנישואין על פי התאריך העברי, התאריך המופיע בכתובה, הוא מאפשר לנו להתחבר אל הסמלי הזמן המיוחדים המלווים את היהדות משחר ההסטוריה.
במאמר זה אציין בכל חודש מהו הדבר המאפיין את החודש, וכיצד הוא מתקשר אל הזוגיות.
תשרי
החודש הראשון בשנה התאפיין בריבוי החגים, ריבוי זה נרמז גם בלשון הנביאים אשר קראו את שם החודש- "ירח האיתנים".(מלכים א' פרק ח'-"ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי").
ישנו מעבר מעניין באמצעו של החודש מיום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה לחג הסוכות ושמחת תורה, חג המציין את ריבוי השמחה,מעבר מקדושה לשמחה.
בהקשרו של יום הכיפורים ישנו מאמר מפורסם בשם התנא,רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים",
אכן, אולי ישמע מפתיע, אבל יום הכיפורים הוא ה"אח התאום" של ט'ו באב בהקשר של בניית הזוגיות ביהדות.
יום הכפורים – מכיוון שיש בו סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות האחרונות (במתן תורה לאחר ששבר משה את לוחות הברית ולאחר מעשה העגל ניתנו לעם ישראל לוחות חדשים, וזה אירע על פי המסורת ביום כיפור).
הזוגיות הפרטית בנויה אף היא על פתיחת דף חדש, היכולת לבוא זה לזו ב"בגדי לבן" פשוטים וטהורים מתוך מחילה וסליחה על העבר, להעניק את "הלוחות החדשים".
על הבסיס הזה עוברים בני הזוג היישר לחג הסוכות, אל "הבית הטבעי" הפרוש מעל, לזמן של שמחה.
מעבר זה בין יום הכיפורים לסוכות מזכיר מאוד את המעבר בין שני חלקי טקס החתונה, המעבר בין הקידושין לנישואין, הקידושין כמו יום הכיפורים, בניית הקשר מתוך קדושה (גם החתן אומר לכלה-הרי את מקודשת...). הנישואין כמו סוכות, תוכנם, הכניסה אל הבית והעמידה מתחת לחופה עם קריאת שבע הברכות שבהם הביטוי "שמחה" חוזר על עצמו שוב ושוב.המעבר מקדושה לשמחה מופיע בחתונה כפי שהוא מופיע ביום הכיפורים וסוכות.
מר-חשוון
אחד האירועים המצויינים בחודש זה הוא יום פטירתה של רחל אמנו החל ביום ה-11 של החודש, רחל אותה פוגש יעקב על יד הבאר בבואו לחרן, תיאור המפגש מתמצה בפסוק "וישק יעקב לרחל וישא את קולו בבכי" וכמה פסוקים מאוחר יותר מופיע שוב הפסוק המצביע על עתיד הקשר בניהם:"ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (בראשית כ'ט י'א,י'ח).
נסיונות לא קלים עברו על זוגיותם של יעקב ורחל, החל ממזימת האבי הבנות,לבן לתת את ליעקב את לאה במקומה של רחל, דרך עקרותה של רחל הרואה מסביבה את אחותה לאה ושתי השפחות מגדלות את ילדיהם ועד מותה הטראגי של רחל על אם הדרך בעת לידתו של בנימין.
רחל, דווקא לאחר מותה הופכת לדמות המשפיעה יותר מכל על עתידו של עם ישראל, רחל אשר מקום קבורתה אינו באותו מקום עם שאר אבות ואמהות האומה, אלא בדרך אפרתה היא בית לחם, מקום קבורה זה נועד כדי שעם ישראל בצאתו לגלות יעבור על יד קברה של רחל, והיא ורק היא עם ההיסטוריה של חייה יכולה לשמש דוגמא ומופת ליכולת התמודדות נפלאה, ביכולתה לומר לקב"ה דברים כל כך משמעותיים עד כדי כך שהתשובה של בורא עולם לרחל לא מאחרת לבוא:"..מינעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם"(ירמיהו פרק ל'א).
המקרא מעניק לנו כאן דוגמא מאלפת של זוגיות העוברת מסכת של התמודדיות וקשיים, אפילו בלי "HAPPY-END" מלבב, אבל למרות הכל זוגיות זו מלאה אהבה והשלמה...
כסלו
המאורע המרכזי השייך לחודש זה הוא כמובן חג החנוכה, המאבק התרבותי שניטש בין עם ישראל לשלטון היווני בארץ היה עז, היוונים ניסו על ידי גזירותיהם לבטל את ייחודו של עם ישראל ועם ישראל מרד בעזרת יחידים אשר מסרו את נפשם על ייחודו של העם.
אחת הגזירות התייחסה למצוות הנישואין וביקשה לפגוע בקשר האינטימי בין בני הזוג על ידי חיוב לאפשר לשליט היווני ה"הגמון" להתייחד תחילה עם כל נערה הבאה להינשא, גזירה אכזרית וקשה המלמדת, עד כמה הקשר הזוגי בישראל היה מהותי וניכר לעין כל עד שביקשו לקעקע הצלחה זו,דווקא מסירות נפשם של הנשים ובהם אשה בשם יהודית שהיא בתו של יוחנן הכהן הגדול,הצליחה לבטל את הגזירה ואף לנקום את נקמת בנות ישראל כנגד אותה הגזירה.
תיאור מעניין זה מופיע באוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד קפה ד"ה תנו רבנן:"בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל ... ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואח"כ תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול... והלכה אותה יהודית ונטלה סייף שלו וחתכה ראשו ופשטה סדין עליו, והלכה עם ראשו של מלך אצל שערי ירושלים ואמרה פתחו לי השערים שכבר עשה הקב"ה נס על ידי.
נצחון היסטורי זה שהושג על ידי מסירות נפשה של אשה שהייתה הקרבן של אותה התעללות אכזרית הפכה את הקערה על פיה, מוסד הנישואין בעם ישראל בפרט, והקשר הזוגי בכלל עבר בהצלחה נסיון היסטורי לקעקע אותו, המסר שעבר לדורות שהקשר הזוגי והאינטימי כל כולו שייך לבני הזוג ואין רשות לשום שליט אכזרי לתקוע יתד ולבקש ונצל את האשה ניצול מיני בוטה!
טבת
מזלו של החודש "גדי", זהו חודש המציין את ההפוגה הראשונה בתקופת הגשמים ומאפשר עריכת מאזן ביניים, אם ירדו גשמים כסידרם בחודשים חשוון וכסלו, חודש טבת מציין את האפשרות של הגדיים לצאת למרעה אל השדות הירוקים.
השוני הבולט בין ימי הגשם לימים של שמש, הוא שוני המבליט את הצורך בזמן של עבודה פנימית, אורח לשעה בעולם לא יבין מה הצורך בימים של קור וצינה,ימים של מטר הניתך ארצה,אך מי שמכיר את מנהגו של עולם יודע היטב שללא שפע של מטר לא יפרח וילבב דבר על פני האדמה, הפעילות הטבעית המהותית נעשית מתחת לפני האדמה, פעילות אשר שום עין לא שזפתן. כך גם הדבר בעבודה הזוגית אשר מהותה האמיתית קיימת בחדרי חדרים ואין הכוונה לחדרים הפיזיים אלי לחדרי הנפש ותהומות הנשמה, שם מתקשרים באמת בני הזוג זה לזו,רק מי שיודע היטב את מלאכת העומק הנפלאה הזאת יוכל ללבב ולפרוח כלפי חוץ.
הדבר בולט מאד בפסוק בספר תהילים (קכ'ו): "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו",השוני בין הזריעה לקצירה רב, הזריעה מלווה עם דמעה של קושי ומאמץ, אך הקצירה מלווה ברינה, כאנטיתזה לכך מופיע הפסוק בעמוס (פרק ט) המתאר את אשר עתיד להתרחש לעתיד לבוא, כאשר התוצאות יהיו מיידיות ולא יהיה צורך בהמתנה מייגעת ובדאגה רבה בין החרישה לקצירה: "הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודוורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה...".
אך בימינו לפני "אחרית הימים" סוד ההצלחה תלוי בהשקעה המוקדמת, עם המון סבלנות לתוצאות, רק מי שמבין היטב יסוד זה יוכל להצליח בזוגיות, "הזריעה"-הנתינה ללא גבול זה לזו וזו לזה, בוודאי תניב את "הקצירה"-הפירות, אך אנא ממכם זוגות יקרים, אל תצפו לראותם מיידית, קצת סבלנות לא רק שלא תזיק, אלא היא המפתח להצלחה!
שבט
מזלו של החודש "דלי", מזל המציין את שפע המים המצויים לאחר ירידת רוב גשמי השנה, זאת על פי הפסוק הנאמר בברכת בלעם לישראל:"ייזל מים מדליו וזרעו במים רבים", באמצעו של החודש ט'ו בשבט, ראש השנה לאילנות, המאופיין בפריחת האילנות ותחילת חניטת פירותיהן, בהיסטוריה של עם ישראל בעת היותו במדבר, היה זה היום הראשון של חודש שבט שבו עמד משה מול עם ישראל וסקר בפניהם את כל תקופת שהותם במדבר לפני כניסתם לארץ ישראל.
מסלול דומה, המאופיין באותם אלמנטים עוברים כל זוג הבאים להקים את ביתם המשותף, סוף-סוף, פורחת ומתגלה כלפי חוץ פרי אהבתם של בני הזוג שעד עתה היו בבחינת הזרע הנסתר מתחת לפני הקרקע, המים הרבים המהווים סימן ברכה, מופיעים גם ביום הנישואים כאשר הכלה טובלת את כל גופה במים, מי מקווה אשר נשתמרו בטבעיותם, סימן של התחדשות הטבע, התחדשות המופיעה כל חודש מחדש,  (לפי הקבלהרצוי שגם החתן יטבול ביום חתונתו), בני הזוג מציינים את בשלותם, כמו האילן (האדם-עץ השדה), להוציא את פירותיהם מין הכח אל הפועל.
כמה מתאים הוא שדווקא חודש זה נפתח בסיכום תקופת המדבר על ידי משה (תקופת הרווקות) ופותח את תקופת ישיבת הארץ של העם, המקביל לכניסה אל הבית של בני הזוג.
אדר
האירוע המרכזי של החודש הוא כמובן חג הפורים, חג המבטא את השמחה במיטבה, אך לפני ההגעה לשמחה השלמה עמד עם ישראל בנסיון קשה של גזירת השמדה, באותם ימים נמצאים במרכז האירועים זוג, איש ואשה מרדכי ואסתר, אשר זוגיותם עומדת בכור מבחן קשה, אסתר נעשית המלכה "בעל כורחה", ומרדכי נמצא ב"עין הסערה", מול כעסיו של המן הרשע. דווקא לעת כזאת מבינים שני בני הזוג שיש כוונה סמויה מין השמים למציאות לאליה נקלעו, דווקא אז סדרת המסרים העוברים בדרך לא דרך בין בני הזוג גורמים להצלת עם ישראל ולמפלת המן וחבורתו.
בתחילה מרדכי מגלה את מזימת ההפיכה של שני סריסי המלך ומעביר זאת לאסתר, הדואגת שהדבר יירשם בספר הזכרונות ויועיל לעתיד, בנקודת המבחן אמר מרדכי לאסתר גם דברים קשים "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות...", משפט ששכנע את אסתר לצאת לפעולה מורכבת ומתוחכמת תוך סיכון עצמי רב, אך ההצלחה והתוצאה לא אחרה לבוא, המסקנה: זוגיות הבנויה על קשר פנימי עמוק והבנה הדדית, גם אם בני הזוג בהפרדה פיזית זה מזו, סופה לנצח! 
ניסן
חודש זה שעליו נאמר "ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה", חודש הגאולה ויציאת עם ישראל מעבדות לחרות, מעבר להתבוננות המקיפה והכללית על העם ישנה התבוננות על הפרטים, מרכיבי העם, שם מתברר, במהלך השנים הקשות של הגלות מתגלית הזוגיות במיטבה, הדבר מתברר בספר שמות(פרק ל'ד) כאשר משה מצווה לייצור את הכיור, אחד מכלי הקודש באוהל מועד מ"המראות הצובאות", העשויות נחושת, המראות היו משמשות כמראות של ימינו, כדי שאשה תתבונן בעצמה ותוכל להתקשט ולהתייפות, להפתעתו של משה רבינו, אומר לו הקב"ה אלו (המראות) חביבות עלי במיוחד, שבאמצעותם העמידו הנשים צבאות רבות (מכאן שמם-המראות הצובאות), בעת ששבו הגברים מעבודת הפרך עייפים ורצוצים ידעו הנשים להשתמש במראות בחכמה ולהתבונן בהם יחד עם בעליהם, לומר "אני נאה ממך!", וכך לייצור קירוב מיוחד של אהבה בין בני הזוג, יוזמה אשר מציינת לשבח את הנשים, כל זאת במדרש המצטט את דברי הפסוק משיר השירים:"תחת התפוח עוררתיך...".
מטרת הכיור במקדש,קשור באפון ישיר לזוגיות"לשום שלום בין איש לאשתו"(רש"י שם),
מדרש המספר על מעלתן הנפלאה של הנשים מלמד אותנו פרק נפלא בזוגיות אמיתית, הרי הנשים יכלו מאוד להיפגע מיחס הגברים אליהן כשאינם יוזמים שום דבר, גם לגברים היה מתאים להיפגע עד עמקי נשמתם וללחוש תוך נשיכת שפתיים "מה קורה היא לא מבינה אותי, הרי אני כל היום נמצא בשיעבוד נורא, מה היא עוד כעוסה כל כך כאשר אני בא בערב לכמה שעות..."
הנשים באותו הדור ידעו לקרוא היטב את המפה, ידעו שלעת כזאת תפקידן להיות בעלות יוזמה ולהבין את מצוקת הגברים, התנהגות זאת הונצחה על ידי הפיכת המראות הצובאות לכיור, לכלי קודש בבית המקדש, ואם נשכיל גם אנו ללמוד מאותה התנהגות נשית, בודאי נשפר ללא היכר את זוגיותינו.
אייר
חודש זה התאפיין בימינו בימי השמחה הלאומיים שבו (יום העצמאות ויום שחרור ירושלים), ובימים רחוקים יותר נקבע בו "ל'ג בעומר", יום שהתאפיין כ"יום החתונות" מפאת המעבר מהימים אשר נהגו בהם להימנע מנישואים ליום זה המותר בכך וכן לפי חלק מהמנהגים לימים נוספים המותרים בכך.
מעניין שהימים המציינים את מותם של תלמידי רבי עקיבא, מתאפיינים בעיקר בהמנעות מנישואין והיום שבו על פי המסורת פסקו תלמידי ר' עקיבא למות, מתאפיין בקיום נישואין.
תלמידי רבי עקיבא מתו על שם שלא נהגו כבוד זה בזה, עבירה שנראית על פניה פעוטה, אך דווקא מתלמידי אותו תנא גדול שקבע והדגיש את הכללים הבסיסיים של היחס בין אדם לזולתו, שהם "ואהבת לרעך כמוך-זה כלל גדול בתורה", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבירך",היינו מצפים שיפנימו יסוד זה עד תום!
כיצד הנישואין קשורים לענין זה? התשובה ברורה, זוגיות נכונה חייבת להתבסס על כללים אלו של אהבת בן הזוג באותה מידה שאתה אוהב את עצמך, יותר מזה לעיתים אתו מקיימים את חלקו הראשון של הכלל, חלקו החיובי, אך את החלק השני של מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך אנו שוכחים, עלינו לעמוד במקומו של בן הזוג, בתוך נעליו, בזווית מבטו ולזהות נכונה מה באמת שנוא עליו, את מה הוא לא יכול סבול. מה נורא מכעיס אותו.
זהו המפתח אותו קיבלנו מרבותינו הגדולים ואם נשכיל נדע להשתמש בהם נכונה ואז זוגיותנו פרוח תפרח!
סיוון
החג של החודש הוא כמובן שבועות, חג מתן תורה, לבד מאירוע זה המוגדר בחז"ל כ"יום חתונתו", החתונה הגדולה בין הקב"ה וכנסת ישראל מתקיימת ביום זה, אך אנו ננסה לפנות לזוגיות היותר רלוונטית לנו ולמצוא את ההקשר לשמחת הזוגיות עלי אדמות, אכן המשפט הראשון שאמר ה' למשה מיד לאחר המעמד העצום לרגלי הר סיני היה "לך אמר להם שובו לכם לאוהליכם", דברי המדרש והתלמוד בכמה מקומות מפרשים משפט זה לגבי יחסי אישות (במסכת עבודה זרה דף ה. "...לשמחת עונה".ובמועד קטן דף ז: "ואין אוהלו אלא אשתו"),התורה לא ניתנה למלאכי השרת והיהדות לא מכוונת את האדם לבריחה ונזירות, ההיפך הוא הנכון, הקשר הזוגי העמוק והנכון, הקשר המביא את האדם לשלימות ולבנית הבית הוא הייעוד האמיתי של התורה, דווקא הכנסת קדושה ורוממות לחיי היום יום היא הגשמת החזון והמשימה שהוטלה על העם במעמד הרם של גילוי שכינה.
תמוז
שמו של חודש זה, מופיע פעם אחת בלבד בתנ"ך: "... והנה שם הנשים ישבות מבכות את התמוז"(יחזקאל פרק ח,י'ד),ישנם פרשנויות רבות ושונות, מהו אותו "תמוז" ומה היה הבכי שעליו מדובר, בחציו השני של החודש (החל מי'ז-יום של שבירת הלוחות ומאורעות רבות וקשות בהיסטוריה של עם ישראל),
נוהגים חלק מהקהילות לא לערוך נישואין,איסור הממשיך לפי כל הקהילות לתחילתו של החודש הבא חודש מנחם-אב, אך בתחילתו של החודש אין כל איסור, וגם ימיו הפחות שמחים של החודש עתידים להיהפך לימי שמחה, כל תקופת צער ביהדות נתפסת כתקופה שתכליתה לימוד לקחים והסקות מסקנות כדי להגיע לימים טובים יותר, האירוע המרכזי העצוב של החודש הוא שבירת הלוחות הראשונות, שבירה שאמנם היתה מאוד טרגית אך לאחר תקופה של תשובה וסליחה נמסרו לעם ישראל לוחות שניים, לוחות שמעמד מסירתם היה ביום הכיפורים, ואותו יום סימל את שיא השמחה המחודשת והתיקון של "מעשה העגל".
הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים נתפס כמשל, כקשר של זוגיות העוברת משברים והזקוקה לתקומה ובנין מחודש,  מסרים אלו בולטים מאוד בשבע הברכות, אשר לקראת סיומם מופיע הפסוק המאיר את התקווה אשר פיעמה בליבות עם ישראל רבות בשנים:"עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים,קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה...", פסוק שהוא כל כך מובן מאילו בימינו,אבל נראה כל כך חלומי ולא מציאותי לאורך שנים לא מעטות בהיסטוריה של עמינו.
אם זה כך במבט הלאומי והכללי בודאי גם אתם זוגות צעירים תאמינו תמיד גם בעת משבר וקושי שיש תקווה וניתן להפוך חלום למציאות!
מנחם-אב
חודש זה שעליו נאמר "משנכנס אב ממעטים בשמחה", מתאפיין במעבר חד בין תחילתו של החודש עד תשעה באב, ימים שאין עורכים בהם נישואין ונוהגים בהם מנהגי אבילות שונים, לאמצעו של החודש "ט'ו באב", שהוא בצוותא עם יום הכיפורים נחשבים "הימים השמחים ביותר בשנה" (עיין בחודש תשרי לעניין יום כיפור),  בתלמוד נקשרו מספר אירועים היסטוריים ליום זה, אחד האירועים המוזכר "יום שכלו בו מתי מדבר", על עם ישראל אשר חטא בחטא המרגלים וסירב להיכנס לארץ ישראל נגזר למות במדבר, בכל שנה באותו יום שבו חטאו "ט' באב", הלכו לעולמם חלק מן העם, אך בשנה האחרונה לא נפטר איש וחשבו העם שאולי טעו בחשבון התאריך, אך כשנתמלא הירח ידעו שבודאי חלף עבר לו היום המר, ונסלח לעם ישראל.
תהליך דומה קורה גם בזוגיות ה"פרטית", לכן יום זה ניקשר לנושא הזוגי באותו אירוע של הריקודים בכרמים, כאשר נסגר מעגל של ירידה, או ריחוק בין בני הזוג, שבה הזוגיות כבראשונה ואפילו מתעלה, הירח המלא הוא סמל של ישראל, שיש לו עליות וירידות, כך גם הזוגיות, אך ברגעי השיא הירח מלא וזוהר.
אנא זיכרו, כל אורו של הירח אינו אור עצמי, את כל אורו מקבל הוא מאור החמה, גייסו כוחות בכם, זוגות יקרים והאירו זה את זו באור יקרות, התבוננו בירח ולימדו ממנו, גם כשהוא נראה רק כחצי או כ"בננה" קטטנה, הוא תמיד שלם ומלא רק חלקו חשוך, אך רק אם יפנה "פניו" אל מול החמה יזרח במלוא עוצמתו, זיכרו בכוחכם להפנות פנים זה מול זו....
ביום זה  ט'ו באב, אמצעו של החודש העברי,כשהירח התמלא זה היה אות לשיבה אל נקודת השיא הזוגית, או אז יצאו להן בנות ישראל אל הכרמים, בדומה לירח המלא והזוהר מראשית הלילה ועד סופו גם הן נראו כך, בנות ישראל,לבנות וזוהרות בבגדי הלבן, אך בגדיהם היו שאולים תוך הדגשה:
לא באנו אליכם, בני ישראל, כדי להפגין את היותנו בעלות ממון היכולות לרכוש את מיטב השמלות של השוק, לא באנו אליכם כדי לסנוור אתכם בבגד "ציבעוני ונוצץ", איננו רוצות שתושפעו מאיזה סממן חיצוני בולט, אלא התבוננו בנו כמו שאנו, אנו אפילו ב"רגע האמת" מבטאות סולידריות עצומה ביננו, לא דוחקות את חברותינו הצידה כדי לזכות באיש היותר מוצלח, אלא אדרבא, מחליפות את השמלות ביננו כדי שלא לבייש את האחת שאין ידה משגת, רק מתוך החברות הנפלאה הזאת זוכות הבנות להגיע אל האהבה הגדולה והמיוחלת אל בן הזוג, כך גם הכלה ביום נישואיה מגיע בבגדי הלבן ומתכסה בהינומה,תוך טשטוש משהו של מראה הפנים, כאילו מבקשת לומר "תתרכז בפנימיותי, חתן יקר"
וגם הוא מצידו מושיט לה בשעת הקידושין את הטבעת החלקה והפשוטה שאינה משובצת באבני חן, השווה אולי פרוטה, אולי קצת למעלה מזה, אך מציגה ישרות וצניעות, וכאילו מבקש לומר:"גם אני לא באתי לסנוור את עינייך, אלא לפנות אליך ישירות ולומר לך בכנות-אנא התקדשי לי בטבעת זו...".
אלול
שמו של החודש נרמז בראשי התיבות "אני לדודי ודודי לי", פסוק משיר השירים המתאר את ההדדיות באהבה, חודש זה הוא האחרון בחודשי השנה מחד, מאידך משמש כהכנה לקראת השנה החדשה, והימים הנוראים, זהו זמן של התקרבות מחודשת בין עם ישראל לקב"ה, והדבר הוקבע לדורות מכיוון שבחודש זה היה משה בהר סיני כדי לבקש סליחה על עם ישראל, עד אשר ירד ביום כיפור ובידיו שני הלוחות החדשים, ארבעים יום היה משה בהר וכפי שהדבר רמוז בארבעת ה"יודים" המסיימים כל מילה בפסוק דלעיל.
גם מזלו של החודש "בתולה", רומז להתחלה חדשה או מחודשת של הקשר הזוגי, הדבר בולט מאוד בדברי נבואתו ונחמתו של ירמיהו על העתיד לבוא (פרק לא) "...ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים... אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם:.. שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה:...עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" (המילים האחרונות לימדונו את מנהג הקפת הכלה סביב החתן מתחת לחופה).
וכפי שירמיהו ביטא במישור הלאומי את התקומה הגדולה, גם אתם זוגות יקרים, השכילו ללמוד לנצל נכון את הזמן של ה"לפני" אותו אנו למדים מחודש אלול, הציפיה הכיסופים והגעגועים הם המאפיינים את ההתקרבות והבנין הזוגי.

מתוך צוהר www.tzohar.org.il
קראתם ויש לכם שאלות? הייתם מעוניינים לקבל מידע נוסף או הבהרות על הכתוב? אתם מוזמנים לכתוב לפורום או למערכת השו"ת שבאתר כדי שתוכלו גם לקבל תשובות