חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים תורניים  >  זוגיות > לימוד צניעות בקדושה

לימוד צניעות בקדושה  
13/06/2006

כוח זה, בשל העוצמה האין-סופית הטמונה בו, יכול לרומם את האדם למרומי על ויכול לדרדרו לתהומות. הכלי העיקרי להנחיית כוח נאדר זה מרוכז בצניעות הגופנית, אשר מנחהאת דרכי הביטוי של גופו של אדם.

הצניעות מגינה באופן ייחודי על חיי המשפחה, ההווים והעתידיים, ומפתחת אותם לקראת ייעודם; היא הבסיס להופעת הקדושה והטהרהבמציאות; היא המאפשרת לבנות את מרכז הקודש של הבית הישראלי, בתבנית המקדש, וזר לאיקרב בו אל הקודש פנימה; היא המאפשרת לגלות את הנכסה ולכסות את הגילוי; בכוחה לעדןאת הדמיון, עד שהוא עצמו יהיה חלק מהקודש ועוד ועוד.

ברם, אין מעלת הצניעותנעצרת רק במקום זה. עטרתה הנאדרת של הצניעות מחלחלת גם לתחומים אחרים שבנפש. היאהכלי העיקרי המאפשר לאדם לשמור על עצמיותו. עצמיות זו, הנובעת מיחידאיות הנשמהשירדה דווקא לגוף הנמצא בתחתיות ארץ, עומדת למבחן מתמיד. הנשמה העילאית, הנתונהבמיצרי הגוף, נמצאת במאבק מתמיד כנגד השומרים הסובבים בעיר, המבקשים לפוצעהולהורגה. הפיתוי שלא להיות נאמן לעצמה, אלא לרדוף אחר תשומת הלב והעיניים של האחר, הוא עצום, ואך הצניעות הפנימית החוברת אל המעולה שבמידות –הענווה - יכולה לה.

למעלה מזאת. הצניעות היא אף חלק מטבעו של אדם. הדבר נכון באדם הכללי, שהריהעולם המיושב כולו אינו מהלך ערום, והוא מכסה את גופו בלבושיו. הדבר נכון כפלכפליים באומה הישראלית, בה הצניעות והטהרה הם טבע שני. אחד מסימני האומה הישראליתהיא היותם של ישראל ביישנים, והבושה הטבעית בצרוף לעטרת הצניעות, מלמדת כי אין אנומבקשים להתנגד לטבע האנושי בבואנו לדבר בשבחה ולנהוג באורחותיה, כי אם להעצים טבעמיוחד זה, ולהביא דרכו את הבשורה לעולם כולו, בדבר היחס הנכון שבין גוף ונשמה וביןתחושה לטהרה.

כל אותן מעלות נפלאות של חיי הצניעות והשמירה הקפדניתעל תוכיות הנפש ועל אי-ההליכה לרעות בשדות הגוף, צריכים היו לכאורה להביא את בניהאדם כולם לעולמה המופלא של צניעות. לכאורה לא היינו אמורים להיתקל בבעיות בבואנולחנך לחיים של צניעות, בשל כל אותן מתנות נפלאות שהיא נושאת בחיקה. ההבטחה טמונהבה, בהיותה מאפשרת למצות את החיים הפנימיים, האישיים והזוגיים, צריכה הייתה לגבורעל כל אויביה ומבקשי רעתה.

דא עקא, שהמציאות שונה היא. כוחות החיים שנתןאלוקים באדם הם כים פנימי גועש, המסתער כפעם בפעם על חוף המבטחים, ומבקש לשבר בחמתואת הילת הקדושה שסביב האדם. העולם שמסביב הסיר את עטרת הצניעות מעל ראשו, והוא חותר למיצוי השדה הגופני עד תומו, ללא נתינת תשומת לב למחיר הכבד שהוא משלם, בהשליכומאחורי גבו את עדינותם של ההדרכות התורתיות.

אין מדובר בקשיים פיזיים בלבד, שהניעו אותו לעשות כך. חלק ניכר מבני האדם מוכנים לעמוד בקשיים ניכרים, כדי לחיותאת חייהם בדרך אמיתית, ועל כן היו נכונים לעשות זאת גם בסוגייתינו. הבעיה מתחילהעוד הרבה קודם. מקורה הוא בטעות תפיסתית - אף על פי שמנינו מעלות נפלאות וטובותלצניעות, בכל זאת היא ממשיכה להיתפס כחומת סוגרים העשויה פלדה, המבקשת לכלוא אתכוחות החיים, ועוינת אותם ואת מהלכם הטבעי. תדמית צבעה של הצניעות הוא הצבע השחור, המבקש לשרטט קו עבה ומכוער על כל קשת החיים הצבעוניים. כשהיא מבקשת לבוא בגבולתלמידותינו הן חשות כי היא נושאת בכנפיה אזיקים הבאים לאוסרן. לא זו בלבד שאין הןמבינות מפני מה יש לאסור את כל הצדדים החביבים, עוד הן חשות כי כוחות החיים מתגליםדווקא במלוא עוצמתם בחוויות שהגופניות מספקת. משום כך יש בהן כאלה האוטמות לעתים אתליבן לקולה העדין של הצניעות, ומבכרות את החופש הגופני

על פני חיי צניעות. חלק מתלמידותינו אינו נוהג כך כל עוד הוא חי במסגרת הלימודים, אך כוחות חיים אלהפורצים מתוכן בגילאים מבוגרים יותר. פעמים רבות הדבר קורה אף לאחר כמה שנותנישואין, וניתן למנות סיבות רבות הן לעיכוב ההתמודדות בשאלה זו עד לגיל שהוא מבוגריחסית, והן לפריצתו במלוא עוצמתו בגיל זה.

שקר אין לו רגלייםכוחו של שקר הוא דווקא בשל ניצוצות הקדושה שיש בו. לו לא הייתה בטענת הנגד לצניעותאמת כלשהי, היא הייתה קורסת באופן מיידי. העובדה שהיא שורדת, לעתים משברת בחמתההרבה מעבר לגבול הצניעות, מלמדת כי ביסודה מצוי שורש שיש בו מן האמת. יש אמת גדולהבבקשת החיים הצבעונית. כל מה שברא הקב``ה לא ברא לחינם, וכל כוחות החיים יש להםשורש בקדושה. לו היינו דבקים חס ושלום בתפישות אמונות זרות אחרות, הגורסות כי לאניתן לחיות חיי גוף בעולמה של קדושה, היינו יכולים בקלות למתוח קו בין האסורוהמותר, ולגדור עצמנו לחלוטין בפני פיתוח כוחות האהבה. ברם, מודים אנו לריבונו שלעולם כי אין זה כך, ולא זו דרכה של תורה כפי שציווה בתורתו. ריבונו של עולם לא אסרלנו דבר לחלוטין, וכמובן אף לא התיר אותו לחלוטין. הוא ציווה כי נביא את כוחותהחיים לידי ביטוי מלא – בצניעות, כי נפתח את האהבה – באינטימיות, וכי יעזוב איש אתאביו ואת אמו וידבק בבשר אחד – לאחר קידושין כדת משה וישראל. עולמם של אורחותהצניעות בא לבנות את הקו העדין המבחין בין בהמיות לעילאיות ובין היסחפות לרוממות. הוא המאפשר שלא ללכת שבי אחר מנעמי הגוף, ולהקפיד הקפדה יתרה שלא לטמא את עולמה שלהאהבה הייחודית בגסות אורחות החיים.

תפישה זו תפישה מקובלת מאוד היא, וכלגדולי ישראל הפליגו בשבחה. אף על פי כן, חלק מתלמידותינו שלנו משוכנעות כי אכן כלמה שמעניין את מחנכותיהן ורבניהן הוא דווקא כבילתם, והחשכת עולמם החוויתי. תפקידנוכמחנכים וכרבנים נתפש בעיני הבנות והבנים פעמים רבות כתפקידם של אלה שכל יש בלשונםהוא מילים כמו ``לא``, ``אסור``, היזהרי``, ``זה חמור מאוד``, ``אפשר ליפול`` ודומיהן. לעתים מזומנות הם מוכנות להאזין ולשמוע, אך תדמיתה של האמונה נותרת על כנהיש בה דבר מה מאיים וחושש באופן תמידי, שאינו מבין כלל ועיקר מה מקופל בעולמם שלהחיים.

קשה לתלות את האשמה ביצר הרע בלבד, או בתפישתן המצומצמת. שהרי אףאנו נמנעים מלעסוק בצדדים של חובה ומותר ונדרש, ותוחמים את עצמנו לגדרים ולאיסורים. אין אנו מחנכים לחיי אהבה, למיצוייה של העוצמה הרומנטית ולעושרה של ההתקשרות. איןאנו גולשים עימן, בוודאי שלא כחלק בלתי נפרד של החינוך, למקומות בהם מצויים כוחותחיים – בין טהורים בין אפלים. סיבות מרובות לנוהגנו הנכון הזה. אנו יראים שמה יזינודברינו דווקא את אישה של התאווה, במקום לרומם את קרנה של האהבה. תחושתנו היא כיעדיף לא להעיר ולא לעורר את האהבה עד שתחפץ, ולא לנו לפרוש בפני תלמידנו את סודותהחיים, שמא דווקא מאתנו יקבלו לגיטימציה לסטייה ולאימוץ דרכי התנהגות פסולות.

חז``ל כבר קבעו כי אין דורשים בעריות בשניים. אמנם הסיבות המובאות לכךבגמרא הן סיבות שונות מאלו שאנו עוסקים בהן כעת, אולם הרעיון נכון גם לתחומים אלהעל צניעות יש לדבר בצניעות, ואין אנו רשאים לדבר עליה בחופשיות ובהמון, כיוון שזהעצמו מעשה שאינו צנוע, המקרין את ההפך המוחלט מאמירתנו. ברם, נוהגנו המוצדק הזהמעצים את חוסר האמון שיש להן במגמת החינוך הנכון בין המינים, ונמצאים אנו לוקיםמכאן ומכאן.

בעיה נוספת המחמירה את הפער בין עולם החיים לבין מה שאנומוכנים לעסוק בו בפועל, ודרכו להביא לחיים טהורים היא בעיית הגיל. בדרך כלל הןנמצאות ברשותנו בגיל שדווקא קשר בין המינים אינו ראוי ואינו נכון. לפיכך, דווקאבשנות ההתחנכות, שליבן עוד קשוב, אנו נמנעים מלהעיר ולעורר. ברם, כוחות החייםשניעורו בהן ולא המתינו לאישורנו, הם חלק בלתי נפרד מגיל הנעורים. אנו מבקשים מהן, כדרך התורה, לכבוש ולהתאפק, להמתין ולצפות כי ישכר לפועלן. ברם, כשהן באות כבר לגילהבגרות הפיזית אין אנו נמצאים עוד בסביבה. במקרה הטוב הן נמצאות במקום תורנימשמעותי, אשר מורה דרך ומנחה כיצד ניתן לחיות חיים מלאים טהורים. אך חלק נכבדמהבנות והבנים אותם אנו מחנכים אינם ממשיכים את דרכם במוסדות תורניים, או שהמוסדותשהם בחרו כלל אינם עוסקים בנושא, או שהם מגיעים לפרקם לאחר שהם כבר יצאו מסינרהמקום התורני. בין כה ובין כה ובין כה הן נותרות חסרות הדרכה רוחנית ראויה, ונעשותכצאן בלא רועה. בשל כך מחמירה הבעיה, ודווקא בשל הקפדתנו שלא לחרוג ולא לעורר יצאשכרנו בהפסדנו, ואין הן מוכנות כלל ועיקר לחיים מלאים.

לפיכך, זוהתמונה המתקבלת בעיני תלמידותינו: אנו, רבניהן ומחנכותיהן, עוסקים אך ורק בסכנותובמה שאסור. אין אנו מוכנים לדון עימן במה שמותר ובמה שחובה, ואין בידינו מסר כלשהולאותם תחומים שהן מעונינות בהם. תלמידותינו ערות וסקרניות לא רק לתחומים הנוגעיםלהן אישית. הם נחשפות לאהבות מחד גיסא ולסטיות מאידך גיסא, לנישואיי קודש מחד גיסאולסיפורי אונס מאידך גיסא . ואילו אנו מבקשים להסתיר את הכל מפניהן, ולא להניח להןלהיפגש דרכנו עם עולם כה מושך, מסתורי, מעניין ומרתק. גם כשאנו מלמדים אנו מלמדיםאותן רק חלק מנושאים אלה. לא זו בלבד שחלק זה אינו עומד כרגע בראש מעיניהן, עוד הןחשות כי למעשה האמת נמצאת במקום אחר, ואנו מבקשים לכסות אותה מעיניהן.

בשלכך, לימודי המשפחה, בכל שם שיקרא להם, אינם עומדים בראש שמחתן של הבנות. אףשלכאורה, בניגוד לבנים, הם זוכות בהקצאת שעות ומשאבים לחינוך לחיי משפחה, קשה מאודלמצוא מקומות שההתלהבות מלימודים אלו גורפת. בדרך כלל עוסקים בנושאים שהרלוונטיותשלהם אינם ברורה, ובשל כך - רמת ההתעניינות אינה גדולה. בעולם הבנים המצב גרועשבעתיים – ברוב המוסדות אין לימודי המשפחה חלק ממערכת הלימוד, מתוך הנחה כי בהגיעםלישיבה הגבוהה או למכינה יעסקו עימם בסוגיות אלו. ברם, הנחה זו לוקה בחסר משלושסיבות: ראשית, לצערנו, עדיין חלק ניכר מהבנים לא מגיע למוסדות אלו, ואינו זוכהלהתייחסות כלשהי לנושאים אלה. שנית – בחלק ממוסדות אלה עצמם אין חינוך מסודר לחיימשפחה ולכל מערכת הקשר הנפשי בין בנים ובנות, ואפילו מערכת ההכנות לקראת נישואיןמתמקדת הרבה בעולם הלכתי החדש המתגלה ולא בחיים עצמם. שלישית – עד להגיעם למוסדותאלו יעברו עוד שנים רבות, שהן השנים המחייבות הדרכה התנהגותית, בשל הקושי הגדוללהמשיך ולחיות חיי סוגה בשושנים.

במה הן היו רוצות שנעסוק ? הן היו רוצותשנעסוק בטיבה של האישה מול טיבו של האיש, עד כמה שניתן להכליל; בעוצמתה של הגופניותהמתעוררת בהן; במהות הכוח המושך, בעוצמותיו ובסכנותיו; ביכולת לחיות חיי אהבהבקדושה; בעניינים שהן רואות בעולמם של המבוגרים – בעולמות היפים והטהורים ובמשבריםובסטיות – בקיצור – בכל הוויית החיים. הן מבקשות לדעת כל כך הרבה על העולם הנחשףבפניהן עם תחילת הגיען לבגרות. הם מבקשות להבין את פשר השינויים הגופניים שהןעוברות, ואת התחושות החדשות המתגנבות לתוכן עם בגרותן; גם הבנים עוברים שינוייםאלה, ואנו לא עוסקים עם הבנות במערכות אלו; הן מבקשות לדעת את פשר העולם שהם נחשפותלו, הכולל בתוכו את הטוב והנעים אך גם את הטמא ומדרדר; הן שומעות מכל עבר על אהבהוהן רוצות לבוא בסודה; בד בבד הן מאזינות גם לידיעות על אונס וניצול, והם מבקשותלעמוד על טיבם.

פעמים רבות אנו טועים לחשוב כי כל שמעניין את תלמידותינוהוא העולם האפשרי להם כעת. בשל כך אנו מרכזים את עיקר המאמץ לעסוק בשאלות הצניעותשל בנות הנעורים, ואנו מנחים אותן לגדור את עצמן כדי שיבואו ימים מאירים יותר, בהםתהיה תחושת ההתחדשות שלהם ראשונית, ולא תתקלקל בעצם השימוש הלא נכון בכוחות החיים. ברם, אין ביד אלה כדי לעמוד על השאלה כולה: ראשית, אין ראשן נתון רק לשאלותיהןעצמן, והן מבקשות לדעת הרבה מעבר למה שניתן להן כעת. שנית, דברינו על התמורההמוענקת למי שהמתינה עד לנישואיה, אינם נופלים תמיד על אוזן קשבת - בראש ובראשונהבשל עצתו של אותו אשמאי זקן, היצר הרע, המבקש לו תחבולות מתמידות כיד להסיר את בניישראל מאחורי ד`, אך יש גם סיבות נוספות. יש בסירובן לקבל תביעה זו גם הבעת חוסראמון בדבר כנותנו בעוסקנו בסוגיות אלו. רק אם תשתכנענה כי כנים אנו, ואין אנומבקשים את רעתן או את השליטה עליהן, אנו נוכל לדבר עימן על השקעה לטווח ארוך, שהיאקשה ומפרכת. שלישית, כפי שציינו לעיל, הן נמצאות עמנו רק בגיל הנעורים, ואנו חייביםלבסס חיים של צניעות לטווחים ארוכים בהרבה.

כל זה קורה בעולם בו חל שינויבדפוסי חיי המשפחה. כבר הגיעה העת לנתח שינויים אלה ולהגיב להן, אך ניתן כבר להעמידשינוי משמעותי אחד המחייב התייחסות: הפיצול בגילאי הנישואין. טווח גילי הנישואיןהולך ומתרחב, ורבות הבנות בתוכנו הנותרות רווקות שנים רבות מאז הגיעו לגיל בתהמצווה. בנות אלה, לאחר שנתיים שרות לאומי ושנת מדרשה, תואר ראשון לפחות וניסיוןחיים, חיות במשך זמן רב בלי שהן יכולות למצות עולם אינטימי זה בחייהן. העובדה כיעולם הבנים אינו משתנה בהתאם רק מעצימה את קשייהן להקים משפחה בישראל. את הכיווןלעיצוב דמותן הן מקבלות רק בשנות הלימודים בתיכון, ובשל כך האחריות לדמותן הולכתוגוברת.

ואנו איננו יכולים לספק את מבוקשן, בשל אי-היכולת לפרוץ את המסגרותכולן. יסוד מוצק בתודעתנו הוא שיש להימנע מסיפוק כל רצונן גם בשל העובדה כי הסיפוקעצמו כולל בתוכו מסר מוטעה, כאילו באמת ראוי שזה יהיה העולם שימלא אותן, וכאילו איןצורך בבגרות ובהמתנה לימים בהם יתבהר להן טיבו של עולם זה. למעלה מכך, הן עצמן אינןמגיעות לגיל הבגרות הנפשית באותו זמן, וכשם שאין פרצופיהן שווים כך אין דעותיהןשוות, ולעתים דווקא פתיחות יתרה גורמת להרס התמימות. ההנחיה ההלכתית, כמו גם המידותהטובות ומצוות קדושים תהיו, מלמדות אותנו כי עצם הדיון הפומבי ופתיחת השערים כולםמנוגדת לרצון שמיים, ואת נזקיה והריסותיה ניתן לראות גם בעיני בשר ודם.

יחדעם זאת, על כל אלה נאמר לא תוכל להתעלם. לא ניתן להעמיד פנים כאילו כל זה לא קיים, וכל מה שתופש את עולמן הוא הקדושה והטוהר העליון. במקום בו לא נאמרת תורת אמתמבקשים הילדים את מבוקשם בבורות נשברים אשר לא יכילו המים. אין עוצמה חינוכית גדולהמן הישירות והכנות, ואין משהו שניכר בו כי הוא פונה אל הלב יותר מאשר הבטה נכוחה אלהמציאות. כיצד אפוא נעשה זאת - גם נדבר עימן בשפתן על העולם החדש שהן מגלות, וגםנוביל אותן בעדינותה של הצניעות המבוקשת ? העובדה כי אנו באים כשידינו פתוחות, ואיןאנו מלחשים כשומרי סוד, אלא מביטים על המציאות בעיניים פקוחות לרווחה, ומלמדים אתסוד החיים ואת הקישור שלהן לעולמות עליונים מדברת בעד עצמה. אנו רוכשים בכך אתהאמון המוצדק הניתן לדברי התורה והדרכותיה, שאין הם מבקשים לחיות בעולם של שקר, כיאם בעולם של בו חותמו של הקב``ה אמת ההיא, ויחד עם זאת לדעת את הדרך בה ילכו ביתישראל.

תנאי הכרחי הוא ההתייחסות כמבוגרת. אף שאנו יודעים כי יש להתאים לכלבן ובת את היכולת הנפשית שלהם, אנו מתקשים להטמיע את העובדה כי בגרותם היא ענייןשאינו ממתין לנו עד שנחליט על כך. אין אני דן בבגרות כשלעצמה, אלא בבגרות כפי שהיאמצטיירת בעיניהן. לכן אם תהיה לבנות תחושה כי אנו עסוקים אתן בסוגיות הנוגעות לגןהילדים בלבד, לא נצליח במשימת הקודש המוטלת עלינו. רק אם נבוא אליהן בכליהן שלהן, תגדל האפשרות כי נזכה להיות שותפים בבניין בית הקודש בישראל.

עניין שניאותו יש להדגיש הוא הרמה. לא ניתן עוד לדבר ברמה שאינה מעצימה את הנפש, הן מבחינהאינטלקטואלית והן מבחינה חווייתית. אימתי נופלים דברינו על אוזניים ערלות ? כשהבנותחשות כי דברינו צפויים מראש, וכי הן עצמן יכלו לומר את אותם דברים. אף שדיבר בעלמסילת ישרים בחשיבות אמירת דברים ידועים ובחזרה עליהם, הוא כיוון למרדות שהיא בלבושל אדם, אך לא נתן בכך פטור לרבנים ומחנכים להפטיר כדאשתקד; כשהם נשמעים כהטפה אוכאפולוגטיקה ולא כמציאות של חיים; שהם אינם מאתגרים מהבחינה הפרשנית, ומהיכולתלמשמש בהם ולמצוא בתוכם פירות ביכורים; כשאנו מבקשים להוכיח עניינים בהוכחות שאינןעומדות במבחן הטיעון הגיוני, ואין אנו חשים כי למעשה הן משכנעות את המשוכנעות בלבד.

פיתרון לסוגיה עילאית זו אינו קל כלל ועיקר. שכן אמת הדברכיצד נעמוד ונדון בפומבי בעניינים הנוגעים לצניעות ? כיצד נעסוק עם תלמדינובצניעות ובטהרה, בלי ליפול לתהומות הסחי והמאוס שבצד השני ? איזו דרך אפשרית למצואאת העיסוק במה שמעניין אותן ובמה שהם נחשפות אליו בכל עת, ובד בבד גם לתת מקוםלמניעות ולטהרה הטבועה בנשמותיהן, וגם לרומם את המציאות אל שערי הקודש ?.

כשאנו באים לנסח דרך זו אנו נתקלים, מלבד בבעיות שעלו לעיל, עוד בענייניםהנוגעים ליכולת העיסוק הפומבית. קשיים אלה נובעים ממקורות נוספים. ראשית, מידתהצניעות היא להצטנע, ואף אנו חשים כי קשה לעסוק בפומבי בסוגיות אלו. שנית – המטרההיא לבנות ולא להרוס. כלל עיקרי זה בנושאי חינוך, מחייב שלא להיכנס לעולם בו קיימתסכנה כי בדרכנו נסתור את העולם הקיים אך לא נצליח להקים אחר במקומו, הן בשל הבנותשעדיין אין סוגיות אלה מהוות עיקר בעולמן, ואנו מערערים את יציבות עולמם הפנימי, והן בשל העובדה כי עצם העיסוק האינטנסיבי בצניעות עלולה להתלהט לסקרנות יתר, ועודתחת הלגיטימציה שאנו עצמנו נותנים.

כיצד אם כן ניתן להקרין את הקודש העצמייחד עם הפתיחות, ההאזנה והקשב לעולמן ?

קודם שנפנה להצעה המועלה לקמן, ישלהניח הנחה ראשונית הנוגעת לחינוך. כל אימת שאנו מבקשים לטעון טענה מסוימת בפניתלמידותינו, ולחנך לאורה, אין אנו שמים לב כי למעשה אנו משדרים גם את המסר ההפוך. עצם העובדה שיש לבאר ולנמק, לשכנע ולהוכיח, מעידה בד בבד, גם נגד רצוננו, כי למעשהניתן לחשוב גם אחרת. רעיון זה עומד בבסיס ביאורו של המהר``ל מפראג לשאלה מדוע נצרכהכפיית הר כגיגית במעמד הר סיני – האם אין ההכרח מעיד על חולשה במתן תורה, שכן ראויהיה כי תורה תינתן בבחירה ומרצון פנימי. המהר``ל באר כי אמנם כן הדבר, וסופו של דברהדר קבלוה בימי אחשורוש. ברם, בעת נתינת תורה הובהר העיקרון כי אין אפשרות אחרתללא קיומה של תורה עתיד העולם להתמוטט, כיוון שקיום חוקות שמיים וארץ מותנה בקבלתהתורה. ריבונו של עולם לימד כי לא קיימות שתי אפשרויות, וכי לא ניתן לשרוד בלאתורה.

ניתוח דברי המהר``ל כולם, מלמד כי על החינוך לבוא משני כיוונים. ראשון בהם, והמקובל יותר, הוא העיסוק הישיר בנושא הנלמד. אנו מאזינים בקשב רבלשאלות תלמידותינו ומנסים לענות עליהן כמיטב יכולתנו, מבררים סוגיות ומבארים אתיסודותיהן הרוחניות ואת ההגיון העומד מאחורי מצווה מסוימת או הדרכה פלונית, ופוניםבעזרת שכלנו אל הגיון הבנות. במקביל, ישנו חינוך הבנוי על אדנים שונים לחלוטין. הרבה מן החינוך נובע דווקא לא ממשה שמדברים עליו אלא ממה שהוא המובן מאליו, וההנחההבסיסית של דברינו. ישנו מסר סמוי, שהוא כלי החינוך העיקרי, והוא זה המצוי דווקאבין השורות. כאן אין צורך לעסוק בנושא עצמו במפורש, אלא הוא צץ ועולה כל העת.

דוגמה לדבר: אם אנו מלמדים את סוגיית טעמי המצוות, אנו תרים לכאורה אחרהניסיון לתרגם את המצוות לעולמנו שלנו, ועל ידי כך מבקשים לקרבן אל השכל ולקרבאותנו לקיום מלא יותר של מצווה מסוימת. ברם, למעשה הדבר העיקרי שתלמידותינו לומדותאינו הצדדים השונים בסוגיית טעמי המצוות עצמה, אלא דווקא את העיקרון המהווה בסיסלשיעורנו זה. הן למדות, אף שלא אמרנו מילה וחצי מילה על הדבר, כי מצוות קיימות וכייש לקיימן; כי דבר ד` הוא עניין שיש לתור אחריו ויש ללמוד את הנהגתו ברמה גבוההוכו`. כל אלה אינם נאמרים בשיעור, אך הם חלק בלתי נפרד ממנו, בשל היותם בסיס לכלעיסוק אחר בתחום המצוות.

הנחה שניה המצויה בדברינו היא כי אנו מדברים עלחנוך לצניעות בציבור הרחב. טוב היה לו יכולנו לשבת עם כל אחת ואחת בעצמה, להאזיןולהקשיב, להיפתח ולומר, ולהיות מסוגלים לקשר בינה ובין הצניעות באופן המתאים להעצמה. חינוך בדרך זו אינו נעשה על ידי העברת מסרים רעיוניים בלבד. הוא נעשה גם עליד שפת הגוף, האמפטיה, יחס האישי וצליל האינטימיות, שפעמים רבות מחנכים הרבה יותרמכל דיון בנושא רעיוני. יש להבחין הבחנה בין לימוד ובין החינוך – הלימוד אמנם כלולבחינוך, אך החינוך הוא מונח רחב בהרבה, והוא נעשה פעמים רבות דווקא במה שהוא מעברללימוד, ובדרך כלל הוא מותנה בקשר אישי עמוק ובזמן רב ליצירת דיאלוג מתמיד ביןהמחנכת לבין שומעות לקחה. ברם, אפשרות כזו היא לצערנו אוטופיה, וחלק מהחינוךלצניעות נעשה במסגרת שיעורים כלליים, הפונים לכלל הבנות. למעלה מכך, חלק ממשימתהחינוך לצניעות של הבנות מוטל על הרבנים ומחנכים, המנועים מלעסוק בעניינים רגישיםועדינים, ובל כך הולכות מגבלותיהם וגוברות. בשל כך אנו נאלצים ללכת בדרך המיצוע, ולהעריך מהו המזון הרוחני המתאים לרוב הבנות. למעלה מכך, במפגשים מעין אלו דרךהעברת המסרים היא על ידי הדיבור, והעיסוק בנושאים בא מכיוונם הרעיוני. החסרונות שלדרך זו שאנו נוהגים בה רבים, אך אנו נאלצים להשתמש בה תדיר. אף על פי כן, גם אותהניתן לנצל בדרך נכונה, וגם בה ניתן למצוא העברת מסרים עמוקה, גם ללא תרגומם לטיעוןולהוכחה.

התורה וחז``ל נקטו בדרך זו כמעט בכל דבריהם. יש לשים לב כי כמעטואין פסוקים רעיוניים בתורה. התורה מעבירה את מסריה דרך סיפורים, ודרך מצוות שהםלמעשה סיפורים אף הם, לאמור: במקום לדבר על מעלת מצוות הכנסת אורחים, לנמקהולהוכיחה, התורה מספרת את סיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. תחת ההארכה ברעיונותעמוקים בדבר מידת הרחמים, התורה מצווה על היחס לגר ועל הצדק הנתבע בלקיחת משכוןמאלמנה, ובכך היא מלמדת מהו הצדק החברתי ומקומו. זוהי התכונה ההמשלית של התורה כפישקרא לה הרב הנזיר זצ``ל.

יתרונות דרך זו אינם מוטלים בספק. מדובר ביתרונותשהם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. ההצבה ארצה היא העניין לשמוע. אין ספק כיבני האדם יעדיפו להאזין להיבט הסיפורי יותר מאשר לנאום הרעיוני. ברם, אין מדובר רקבמוטיבציית ההאזנה, כי אם גם בתכניה – דרך הסיפור אנו יכולים לנקוט בדרך של ריבוימסרים, ולא רק לעסוק בתחומים הרצים של התוכן המנוסח בדרך הטיעון וההוכחה; רבדיםשונים של הסוגיה מותאמים לרמות שונות של שומעים, כיוון שהסיפור שווה לכל נפש; ניתןלהעביר דרך הסיפור או האירוע הנלמד בתובנות שאינן ניתנות לביאור במילים, אלא לתיאורבלבד, ועל ידי כך מועמקת ההבנה. מובן שלדרך זו יש גם חסרונות, כיוון שאין היאמגדירה דברים עד תומם, והיא מותירה אחריה נקודת פתוחות רבות. אף על פי כן היא הטובהמכולן.

לפיכך, נראה כי זו הדרך הראויה יותר לעסוק בסוגיית הצניעות: דרךשתצליח לעסוק ברבים בסוגיות אלו, אך בצניעות; יהיה בה מסר בסיסי מתמיד של הקודש, ללא צורך לעסוק בקודש ממש, כיוון הוא יהיה המובן מאליו; הוא יועבר בדרך ההמשלית, ויאפשר להתקשר אליו ברבדים שונים: שכליים, חווייתיים, יצירתיים, דמיוניים ורצוניים.

יתרון נוסף שיש בדרך זו היא בשימוש במשל השיפוטי. עובדה היא כשבאו נביאיםלהוכיח את גדולי ישראל הרחיקו עדותם, ודיברו עימם במשל שלכאורה אינו נוגע בהם. כךעשה נתן הנביא בבואו לפני דוד במעשה בת שבע, וכך עשה נביא ישראל בדברו עם אחאב עלשחרור מלך ארם. היתרון שבדרך זו טמון בעובדה שהשומע יכול לעסוק בנושא ללא נגיעותאישיות וללא אותם רגשות הפורצים מלבו, שכן לכאורה אין מדובר לכאורה בו עצמו, אלאבדמות אחרת. על כן ניתן לעסוק בנושא בלא לעורר עולם החושי כולו הצומח ועולה.

יש להדגיש כי גם בדרך זו אתגרים לא מעטים, והיא אף יכולה לגרום נזק, ענייןשנעסוק בו בהמשך, לאחר הצגתה. אך דומה שהיא הטובה מכולן, והיא יכולה לרומם בדרכההעדינה באופן בלתי אמצעי את יסודות החיים בקדושה ובטהרה.

ב
היכן נוכל למצוא מקור בו טבעיות החיים היא מרכזו, אך הוא מקרין עולם של קדושה ? מקום בו הצניעות היא נר לרגליו אך היא לא העיבה על קיומה של מערכת חיים הכרוכהבמעורבות עמוקה במציאות ?

נראה כי אחד המקומות המצויים ביותר אצלנו הואדווקא לימוד התנ``ך. העולם המתגלה בו קרוב יותר לעולמנו שלנו, מאשר העולם המתגלהבתורה שעל פה ובספרות המוסר והמחשבה. רוב ספרי התורה שבעל פה שבידינו נכתבו בעולמםשל חכמים, שחיו בעת גלות עם ישראל מארצו, ומשום כך היה עולמם מנוכר ומתרחק מהחיים. זו הייתה עבודת ד` ותפישתה בגלות, וזו גם שליחותה העיקרית של תקופה זו – לכונן מחדשאת הקשר העמוק לריבונו של עולם, ולהוות תקופת תיקון. עיקרה של הגלות הוא תהליךשיקום, המותנה בהרחקת האומה הישראלית מחייה הטבעיים, כדי לקשור מחדש את כנסת ישראלבריבונו של עולם. זו מציאות לא נורמאלית, שבא לתקן את אשר התקלקל בעת חיי עם ישראלבארצו. הראי``ה לימדנו כי בשל כך נעקרה כנסת ישראל ממקומה והלכה למקומות זרים. במקומות אלה לא יכלה אלא להידבק באלוהיה, ולהתרחק מכל מגע עם העולם הטבעי.

ראייה היסטורית זו אינה נוגעת לחיי האומה בכללה בלבד, אלא גם להדרכותהרוחניות של כל יחיד ויחיד. אף חיי האמונה של היחיד התכנסו לתוך ד` אמות של הלכהבלבד, וכל עולם החיים הער והעשיר היה מחוץ לתחום. הדרכות גדולי המוסר היו להתרחקמהחיים מאוד מאוד, ולראות בעולם זה את בן דמותו של השטן, שנשלח להרחיק את האדםמאלוקיו. בכך השתלבה הדרכתם האלוקית במהלך הכללי של הגלות, ושינתה עד לבלי הכר אתדמות אמונתו וחייו של היחיד.

אנו זוכים לחיות עתה בעת תחייה, בה שבה האומהאל מקור חייה ואל עוצמותיה הרוחניות. מן המסד ועד הטפחות נבנית מציאות זו, וחלקבלתי נפרד ממנה הוא דווקא הקומות הראשונות של הקיום, והשיבה אל החיים כולם. בחייהאומה הדבר בא לידי ביטוי בבקשת ההגנה העצמית והעבודה העברית, העצמאות המדיניתוהרחבת החיים אל עבר כוחות היצירה האנושית, שהם השיבה לבריאות הנפש של אומה המבקשתלכונן את חייה בארץ נחלתה. במקביל, התעוררות זו אינה פוסחת על חיי היחיד. אף הפרטשב אל חיי הטבע והמוסר, ואף בנו נוצרים מחדש כוחות תוססים ורעננים. בשל כך אין אנורשאים עוד לדבוק רק בהדרכות המצויות בספרי המוסר, הקוראות לאדם להינזר מכל מגע עםעולם החיים, ולפרוש אל עבר העיסוק בהכרח בלבד. כוחות החיים שבו והתעוררו בכל מקוםבו אנו מביטים: בחיי האומנות והיצירה התרבותית, בעולם הספרות והשירה, ובכל דרכיהביטוי האחרים. גם היצירה התורנית התעוררה מקיפאונה, ולימוד האמונה והתורה הפנימית, האגדה והמחשבה היהודית, תופשים בעולמנו מקום אותו לא תפשו בימי ההתכנסות הפנימית שלהאומה בד` אמות של הלכה.

מהיכן נוכל לשאוב את ההדרכות הראויות לעת שכזו ? איך נוכל להבטיח כיאין אנו הולכים אחר שרירות לבנו הרע, וחוזרים ככלב השב על קיאולחטאי אבותינו, כי אם להפך – הולכים ומתעלים דווקא בשל החיבור אל החיים ? אימתי חיההאומה במציאות זו, ומי הדריך אותה אז בדרך הדביקות באלוקים חיים ?

אין ספקכי התקופה הקרובה ביותר לימינו אנו היא ימי התנ``ך. אמנם, לצערנו הנורא, רחוקים אנועד מאוד מהחיים באור העניין האלוקי, רוויים רוח הקודש ועולם הנבואה. נותרנו כצאןללא רועה, ודבר ד` יקר בימינו אין חזון נפרץ. אולם הקומה הראשונה, קומת החייםהטבעיים, משותפת היא, ובשל כך דווקא מימים מאושרים אלה אנו יכולים לשאוב אתהדרכותינו הרוחניות, בצירוף כל אותו אוצר גדול שריכזנו לאורך ימי הגלות.

ואכן, לא נמנעו כתבי הקודש לעסוק בכל ההיבטים של החיים הטבעיים. בחיי הכללהם עסקו במלחמות ובשלום, בכיבוש ובנסיגה, בכלכלה ובקשרי החוץ, בצדק ובמוסר, ובכלהעניינים האחרים המקימים עולם מציאותי של אידיאה לאומית חיה ותוססת. הנביאים לאמשכו את ידם לא מנקודות האור של מציאות זו ולא מנהרות החושך, והביאו את כולם בפניהלומד. כך אנו למדים על היעד הנכסף של כנסת ישראל, בכינון מדינתה וחייה הציבוריים, כמו גם על הסכנות והמשברים המצויים בקירבה של האומה.

אף בעוסקם בחיי היחידלא נמנעו כתבי הקודש להביא את כל ביטויי החיים, ולהעלותם על הכתב. פעמים רבותמסופרים סיפורים עילאיים של הישגים אנושיים מוסריים רבי משמעות, למן רוממות האבותוהיותם מרכבה לשכינה, דרך משה ואהרון ועד לגדולי האומה ששתלם הקב``ה בכל הדורותכולם, ובכללם בתנ``ך. דמויות מופת כבועז וכפלטי בן ליש מלמדות אותנו עד להיכן מגיעהכוחו של הרצון, להתמודד עם המשיכה העזה לעבר התהום. מאידך גיסא, לא נמנעו כתביהקודש מלפרוש בפני הלומד את יצרי מעללי איש, ואת הבורות העמוקים שהנפש עלולהלהידרדר אליהם. אף כאן, תהומות ושיאים אלה נוגעים לכל בחינות החיים.



מן התנ``ך לא נעדר העיסוק ביחס בין המינים. פעמים הוא תופש אתהמקום המרכזי, והוא עומד בבסיסו של סיפור או של פרשה, ופעמים הוא מצוי ברקע, ואףשאין הוא חלק מהנושא המרכזי, הוא מהווה נדבך בלתי נפרד, מעצם העובדה כי הנבואהעוסקת בפן זה.

לפיכך ייתכן ומצאנו את שאהבה נפשנו. תחת הרעייה בשדות זרים, והחיפוש אחר כוחות החיים בעולם שהוא מחוץ לבית המדרש, נגלה לנו מקור של ממש, היכוללהוות בסיס לעיסוק בכל צדדי החיים הרומנטיים, בהארתם ובכישלונם. הנקודה העיקריתשנזדמנה לנו היא העובדה כי הקודש מוקרן מעצם היות ספר זה מוגדר ככתב קודש, ומעצםהיחס שאנו מגלים כלפיו כל העת, ביניקתנו ממנו את תעצומות נפשנו. כל שייאמר סביבהתנ``ך יוקרן מעילאיות הספר, כיוון שהוא דבר ד` המקורי. העובדה כי אנו עוסקיםבסוגיות הצניעות במסגרת לימודי תנ``ך, מאפשרת לנו להקרין בד בבד עם הלימוד עצמו אתהרגישות וחרדת הקודש בעצם עיסוקנו בדמויות התנ``ך – העילאיות והשפלות.

עיקרון זה אף יכול להיות בבחינת בא ללמד ונמצא למד. לא יהיה זה מכון וראוילהתרכז רק בלימוד פרקי הצניעות שבתנ``ך. יש לנצל הזדמנות זו מצוינת ללימוד דבר מהרחב, אינטגרטיבי. ניתן ללמוד על סגנון הקודש של המקרא, ועל היחס הנכון לסיפוריהנבואה ולהבנה כי מדובר בדרך של העברת מסר נבואי. אין בין ספרי נביאים `אחרונים` לספרי נביאים `ראשונים` אלא הבדל סגנוני בלבד. שתי דרכים עמדו בפני הנבואה להעביראת דבר ד` אלינו, ולחיותנו כהיום הזה - דרך הנאום ודרך הסיפור. בלומדנו את פרקיהצניעות שבמקרא, דווקא בגיל מבוגר יחסית, אנו מסוגלים לשנות את היחס לנבואהולסיפוריה מן היסוד. לא רק היחס הכללי לתנ``ך עשוי להיות מעוצב בדרך זו, עוד ניתןלעסוק בדרכי הלימוד של הסיפור המקראי, ובדרכים שהתורה נפשטת בהן. הסיפורים עצמםאירעו על רקע מציאות מסוימת שאף היא צריכה לימוד, וניתן ללמוד דרכה על דמות שופטיהומנהיגיה, ועל היחס שבינה ובין המלוכה; על דרכי המלחמה בישראל ועל מקומו של המשכן; על הסכנות הרוחניות שבעוצמתו של מלך ישראל, שלבו עשוי לרום מאחיו, ועל אי נשיאתהפנים של נביאי ישראל, אשר קינאו לד` אלוקי ישראל, והביאו את דבריו, ללא מורא – כיהמשפט לאלוקים הוא.

במקביל, ניתן ללמוד הרבה גם ממה שהתנ``ך אינו עוסק בובפומבי. הנבואה גובלת את הגבול העדין בין דבר שיש לעסוק בו בפומבי לבין חובת הכיסויוההעלם. בתחום הצניעות, נידונה סוגיה זו במחלוקת הרמב``ם והרמב``ן, על דבר כינויהשפה העברית בתואר לשון הקודש. בבוא הרמב``ם לבאר מדוע קרויה השפה העברית לשוןהקודש הוא כותב:

ולי גם כן טענה וסיבה בקריאת לשוננו זה לשון הקודש, ולאתחשוב שהוא הפלגה ממנו או טעות, אבל הוא אמת, מפני שזה הלשון הקודש לא הונח בו שםכלל לכלי המשגל לא מן האנשים ולא מן הנשים ולא לגוף המעשה המביא להולדה ולא לזרעולא ליציאה, אלו הדברים כולם לא הונח להם שם ראשון כלל בלשון העברי אלא ידברו בהםבשמות מושאלים וברמיזות, והיה הכוונה בזה שאלו הדברים אין ראוי לזכרם שיושם להםשמות, אבל הם עניינים שצריך לשתוק מהם וכשיביא הצורך לזכרם יעשה לו תחבולה בכינוייםממלות אחרות כאשר נסתר מעשותם בעת הצורך בכל יכולתנו (מורה הנבוכים ג, ח).

הרמב``ן חולק על נימוקו של הרמב``ם משתי סיבות. ראשית – עובדה היא כי גםלדברים המגונים יש שמות בשפה העברית. שנית – אף אם דבריו היו נכונים מבחינהעובדתית, לא זו הייתה הסיבה להכתרת השפה העברית בשם לשון הקודש. עובדות אלו היומביאות לכינויה כלשון נקיה, אך הקודש הוא עניין שונה לחלוטין:

והנה איןצורך לטעם הזה, כי הדבר ברור שהלשון קדש קדשים הוא כמו שפירשתי. והטעם שהזכיר עלדעתי איננו אמת, כי מה שיכנו ישגלנה, ישכבנה, יורה כי משגל שם עצם לבעילה, וכן יכנולאכול את חוריהם, כי הוא שם מגונה. ואם מפני טעמו של הרב, היו קורים לו ``לשוןנקיה``, כעניין ששנינו עד שיקיף זקן התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה, ואמרו כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקי, וכן במקומות רבים (שמות ל, יב).

בין כה ובין כה המוחש לא יוכחש – אף שהכתוב עוסק בעניינים שהצניעות היאנשמת אפם, אין הוא חוצה קו מסוים, ואין הוא חושף את הנעשה בחדרי חדרים. שיעור זההוא שיעור הצניעות גדול ביותר. זו מהותה של הצניעות, שאין היא משניאה את החיים אלאשמה גבול בין הנאה ובין המוסתר – אם בשל כיעורו ואם בשל עליונות קדושתו. אף שהיאמכירה בעולם המלא של החיים, היא מבחינה בין הפנים לבין החוץ, גם כשמדובר בתחומיםשמצד עצמם אין בהם פסול. שיעור גדול זה הוא השיעור הגדול של מה שלא מדברים עליו, והוא הקודש שזר לא יקרב אליו. בכל התיאורים המקראיים, ואפילו בספר שיר השירים, איןהכתוב חוצה קו זה. זו גם הוראה הלכתית שיש להקפיד עליה כל אימת שאנו עוסקים בענייניצניעות – עד ולא עד בכלל.

גם זו אחת התמורות העילאיות שאנו זוכים להם בשלהעיסוק החינוכי בכל הנושאים דרך התנ``ך או דברי חז``ל. אנו מעבירים אותן את עוצמתהחוויה של שמאל דוחה וימין מרחקת, של יכולת לדבר ברמז ובושה חיובית על ענייניםהדורשים את האינטימיות הפנימית; על אמת קיימת, ולא מפני שהיא ביישנית או פחדנית היאמסתרת עצמה, כי אם בשל הצורך לשמור על טהרתה. כל אלה חוברים יחד בעולם המגלה טפחומסתיר טפחיים, ורוכש את האמון העמוק של ילדינו שאכן יש אלוקים במקום הזה והם לאידעו. רעיון זה ביסודו שמעתי גם מהרב ריבלין מישיבת כרם ביבנה, ואני מבקש לקנותובשינוי.



ג

כדי להדגים את האפשרויות הגנוזות בעיסוק בנושאיהצניעות והעריות דרך התנ``ך נבחן את שסיפורים מסוימים בספר שמואל מזמנים לנו.

סיפור ישועתה של חנה:

דרך סיפור זה ניתן לעמוד על מצוקתהשל אישה שאינה יכולה ללדת, על תקשורת בין בעל לבין אישה, ועל היבטיה השונים – אלקנהמבקש להביע את מלוא אהבתה אליה, ואין כמוהו תומך ואוהב. ברם, אין הוא יכול להביןלמצוקתה, ועל כן הוא מציע לה להינחם באהבתו, באומרו שהוא טוב לה מעשרה בנים. זהובסיס רחב דיו לעיסוק במשמעות התקשורת וההבנה ההדדית שבין בני הזוג בקדושה.

במקביל ניתן לעמוד גם על יחס הסביבה בעולמה של אהבה. קיימת בה גם קנאה (לדעת האומרים כי פנינה לא נתכוונה לשם שמיים), ומאבק על אהבה. קיימת בסביבה גםאטימות למצוקה, והאישה המתפללת דומה לשיכורה, דווקא בעיני הכהן הגדול.

זהוחלק ממהלך כללי בו ניתן ללמוד על הויכוח הסמוי הקיים בדרכי תגובתה של אישה למרירותשנגזרה עליה מהשמיים, ולהשוות את דרכי פעולתה למה שהציעו לה אלקנה, פנינה ועלי, ועלידי כך לעסוק בשאלות מרכזיות בעולמה של אמונה, ובתגובה למעשה שמיים. דמותה של חנההופכת להיות מרוממת בשל הצלחתה לא לפגוע ולא להתריס כלפי שמיא ואף לתקן הלכותגדולות בהלכות תפילה, ויחד עם זאת לפלס דרך ולהעמיד את ממליך מלכי ישראל, המהלךלפני משיחו כל הימים. דמות פלאית זו, יחד עם עיסוק במצוקתה ובדרכי גאולתה, רקמגבירה את היכולת לדום בעצמאותה ובעמידתה של האישה בעולם. מן המסד – קומת מצוקתההפרטית וישועתה, ועד לטפחות – לידת שמואל, ניצבת דמותה המאירה של חנה.



סיפור בני עלי:

פשוטו של מקרא מלמד כי במשכן ד` שכבו אתהנשים הצובאות פתח אוהל מועד. חז``ל מיתנו את ההופעה המעשית של שכיבה זו, וקבעו כיהטענה נגדם היא בשל דחיית קורבן היולדת, שהוא פשוט וזול ואין בו בשר הרבה, לסוףההקרבה, ועיכוב הנשים במשכן בלא לתת להן לשוב אל בעליהן. מציאות מסובכה זו הוגדרהעל ידיה כתוב כשכיבת הנשים הצובאות, ועל כן אנו יכולים ללמוד את פשוטו של מקרא, גםאם המשמעות המעשית העובדתית הייתה שונה.

שאלת הניצול המיני על ידי בעליהשררה, ועוד יותר על ידי אלה הסוטים המתעטרים בעטרת כהני המשכן, היא שאלת יסוד. בשנים האחרונות פורצים סיפורים קשים בתחום זה. קיימת מחלוקת בין בעלי המקצוע האםסיפורים אלה היו מאז ומעולם, וריבויים כיום רק מעיד שהעולם בשל היום לדבר עליהםולחשוף אותם, או שתקופתנו הפרוצה בעריות אף מולידה יותר ויותר סיפורים כאלה. בין כךובין כך, ניתן ללמוד ולעסוק בפרשה זו בסוגייה זו: כיצד מגיעים כהני המשכן לשכב נשיםצובאות, מדוע הנשים התפתו לעוצמה, לאיום, ואולי אף לקדושה שבשמה באו אנשי המשכן, כיצד ניתן להתמודד עם מציאות זו וכדו`.

במסגרת זו ניתן לעסוק בכנות וביושרגם בסכנות שהמקדש מזמן לו, ובכך להגביר עוד יותר את החתירה לאמת פנימית וליושרמוסרי. דווקא האנרגיות העצומות של המקדש, המקשרות את האדם עם עולמות עליונים, עשויות להפוך לרועץ, ופושעים ייכשלו בם. הלוא זה היה אחד מהנושאים המרכזייםבנביאים: היחס המוטעה לקורבנות; הבאת הארון בימי שמואל (בסיפור מותם של בני עלי); ניצול העוצמה והשררה דווקא במקדש; החובה להרחיק בין גברים ונשים שנולדה במקדש, והזהירות שמא רגשי קרבת אלוקים ייהפכו לפורצי גדר, ויביאו לשחיתות מינית כפי שאירעבעגל - ויקומו לצחק, ועוד ועוד. דיון זה מעצים הן את היחס לעוצמות הקודש והכיסופיםלמקדש, והן את החובה המתמדת לבירור פנימי עמוק, ובכך הופכות סוגיות אלו למצרניותלנושא הצניעות, שגם בה העוצמה והסכנה משמשות בכתר אחד.



הנערותהמשוחחות באריכות עם שאול:

בשעה שתרו שאול ונערו אחר האתונות, החליטו ללכתאל הרואה, אך לא ידעו את סדריו. בתשובה לשאלתם את הנערות ``היש בזה הרואה?``, נענובתשובה ארוכה וממושכת: ``יש, הנה לפניך מהר, עתה כי היום בא לעיר, כי זבח היום לעםבבמה. כבואכם העיר כן תמצאון אותו, בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי לא יאכל העם עד בואו, כי הוא יברך הזבח, אחרי כן יאכלו הקרואים, ועתה עלו כי אותו כהיום תמצאון אותו``. העובדה כי תשובה זו חורגת בהרבה מתשובה אינפורמטיבית לשאלתם, הביאה את חז``ל לתוראחר הסיבות לאריכות זו. בין שאר הסיבות מנו חז``ל את שתי התשובות הבאות: ``וכל כךלמה? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביופיו של שאול, דכתיב משכמוומעלה גבה מכל העם`` (ברכות מח ע``ב).

דרך סוגיה זו ניתן לדון בשני נושאים. עניין ראשון הוא תכונת ה`דברניות`, ומשמעותה בחיי האהבה. יש דורשים אותה לשבח, ישדורשין אותה לגנאי, יש הרואים בה נתון בסיסי שאינו גנאי ואינו שבח אלא מותנהבהתנהגות האישה, ויש דורשים להתייחס אף לתוכן ולמהות. בהקשר זה ניתן לעסוק בשאלתההבדל בין גברים לנשים, ובצורך להכיר בהבחנה זו בתכונות הנפש, ומכאן שיש לפרש באופןשונה ביטוים כשהם נאמרים על ידי גברים ועל ידי נשים (לאחר הזהירות מהכללה מטעה); בנזק הגדול הנגרם מדיבור שאינו מכוון למקורו, והוא מסבך את העולם הרגשי; בכוחותהעצומים של הדיבור בבניית קשר, אך גם בסכנת ההליכה שבי אחר הדיבור וחוסר תשומת לבלעולם האמיתי העומד מאחוריהן ועוד ועוד. גדול הוא כוחו של הדיבור בכלל, ומקום בראשתופש הוא ביחסים הבינאישיים בפרט.

גם הביאור השני לעיכוב, הרצון ליהנותמיופיו של שאול, מזמן הזדמנות לדון על יופי ואסתטיקה ומקומו בחיי האהבה. העיסוקבסוגיה זו כאן מבטיח כי הדיון לא יגלוש להטפה בדבר אי-חשיבות היופי כלל, ולא יעמידאת היופי כאויב. העובדה כי אין מדובר בדברי חז``ל בביקורת על הנערות אותן פגשו שאולונערו, ורצונן ליהנות מיופיו מתואר כחלק טבעי ויסודי של האדם, היא המקום בו ניתןדווקא לטפח את חשיבותו, ולדון בכנות עד כמה הוא משמש מרכיב בעולמו של האדם, ביןמלכתחילה ובין כתוצאה מהיסחפות. כאמור, העיסוק בסוגיה זו דווקא כאן, ולא במקוםהרגיל - ``שקר החן והבל היופי - מבטיח שלימוד כזה לא ייהפך לאמירת דברי מוסר כנגדהיופי, אלא ידגיש את מקומו חשוב במקרא בכלל, ואת המקום בו כתבי הקודש נתנו לתכונהזו בציינם זאת, בשל היותו הוא חלק מעולם רחב יותר של מבנה האישיות, ולא דבר חיצוניבלבד.



סיפור מיכל:

הלומד את משמעותה של האהבה חייב ללמודגם את צידה השני, ואת האכזבה והבגידה שעשויות נשים לחוש. קשים היו חייה של מיכל עםדוד - בחלקם הגדול שלא באשמת שניהם כאחד. נאמנותה לו הייתה ללא שיעור, אף כנגדאביה, והיא סייעה בידו לברוח משאול בשעה שזה ביקש לפגוע בדוד. כאן המקום לדון ביחסינאמנות האישה לשני המוקדים - לבעלה ולהוריה, ובהכרעה, שחלקה הלכתי, בין שניהמוקדים.

נאמנות זו לא היטיבה עימה, והיא נמסרה לפלטי בן ליש. כאן המקוםלעסוק ביכולת העמידה בניסיון – אליבא דחז``ל הניסיון הקשה שעמדו בו פלטי בן לישומיכל, ואי מגעו עימה למרות ששכבה במיטתו, היו קשים לעין ערוך מכל ניסיון אחר. דווקא העובדה כי אנו מזהירים את הבנות חזור ושנן, כי קשה מאוד לעמוד ביצרא דעריות, ומשום כך עליהן להתרחק ממקומות המועדים לפורענות - ואל תביאנו לידי ניסיון - מחייבתאותנו לדון גם בהיבט הפוך. יש לזכור כי ככך שנחמיר עם אי היכולת לעמוד בניסיון כזהאנו משכנעים אותן כי אם יפלו למצב כזה לא תוכלנה לעמוד בו, ולמעשה מדובר בחומרתדברינו המביאים לידי קולת מעשיהן. בשל כך, יש לשבח גם את היכולת לעמוד כנגד העולםכולו ולהתגבר על כל המכשולים, כשם שעשתה אסתר בארמון אחשורוש, כשם שנהג בועז עם רותבגורן, וכשם שנהגה מיכל. זו הזדמנות מצוינת לעסוק לעומק בחובת הנאמנות ויכול העמידהמול כל מפריע ומניע, כדי להקפיד בקדושה ובטהרה.

ברם, כל זה לא עזר למיכלבמגעה עם דוד. בחזרתה לביתו לאחר שבע שנים, היא מוצאת שאין היא האישה היחידה, ואףלא העיקרית. למעלה מזאת, בינה לבין דוד נפער פער גדול, שלא איפשר לה אלא לבקר אותו, ובעקבות דבריה הקשים לא זכתה ללדת עד יום מותה. גם כאן מדובר בשתי קומות: העליונההיא הפער העמוק שיש בין בית לאה לבית רחל, ובין משיח בן דוד למשיח בן יוסף. הקומההראשונה דנה בטבעיות יחסי דרך ארץ בין איש ואשתו. חיים פנימיים שלא באים לידימיצוי, ופער שנפער בין איש ובין אשתו, הנעוץ בעובדת היותם שני עולמות פנימייםשונים, הוא מהנושאים הקשים ביותר בעולם החיים המשותפים. אין מדובר רק בתופעותהמתגלות לאחר שנים רבות, אלא אף בראשית הדרך נחשפים פערים עמוקים, המעמידים אתהשאלה במלוא עוצמתה - עד כמה `שווה` שמירה קפדנית על עצמאות רוחנית, אפילו במחיראי-יכולת לבניית קשר, ועד כמנה ראוי כי למען בניית בית, ימיר אדם את שמירת עצמיותובחיפוש אחר המשותף. שאלה זו הופכה אט אט להיות קרדינלית בחיי חלק גדול של הבנות, הנמצאות בשלבי התפתחות רוחנית מרשימה, המקשים עליהן למצוא בן זוג מתאים, ועומדותבפני שאלה זו, כששעון הגיל הולך ומתקתק.



אביגיל:

מה מקוםמצאה אביגיל בבית נבל ? כיצד קורה שמי שנאמר עליה כי טובת שכל היא ויפת תואר מוצאתעצמה בביתו של נבל ? אין לנו מקורות המאפשרים לנו לפתור חידה זו, אך היא מאפשרת לנוללמוד את סוגיית האהבה המוטעית והבלתי מתאימה. את היותה של אביגיל זרה בביתו אנולמדים הן ממעשיה, והן מבקשתה מדוד לזכור אותה ולשאתה לאישה. גם דבריה הקשים על בעלהמלמדים הרבה על טיב היחסים ביניהם.

סוגיית מעשה נבל הכרמלי מזמנת אפשרותלדון בשאלות רבות, שלא כולן קשורות בצניעות באופן ישיר: בשאלות המוסר שבפי דודהעומד כנגד המשפט הוא דווקא עם נבל הכרמלי, והיחס בין שניהם; ביכולת אישה חכמהלהמיר את כעסו של דוד בהבנת האיסור הנורא לשפוך דם נקי, ובתפקידה אל האישה בעולםהמלחמתי של הגברים (ואף כאן - לאחר ההיזהרות מהכללות); בדרכי השכנוע וריצוי אדם בעתכעסו ועוד. מעבר לכך, ניתן אף לצרף כאן סוגיה שאינה ממין העניין כלל וכלל, היאסוגיית מעמדו של מלך שנמשח על ידי נביא, אך לא התקבל עדיין על ידי העם, ולא יצאטבעו בעולם. זו סוגיה שמעמדה בחיינו ובדיון בדבר הדמוקרטיה מהותי ביותר, ועיסוק בהאך יגביר את המרכזיות של כתבי הקודש העליונים במציאות חיינו, דבר שיש לו השפעה גםעל ראיית התנ``ך כמעצב בסיסי של היחס בין המינים.



בעלת האוב מעיןדור:

יחס הכתוב אל בעלת האוב משתנה מתחילת הסיפור לסיומו. בראשית הסיפורמתפלא הלומד על היותה בחיים, שכן שאול טרח לבער את האובות והידעונים מהארץ. אנומצפים לראות כיצד הכתוב ישחיר את פניה, בהדגישו את רעת מעשיה. ברם, ככל שהולךהסיפור ומתפתח, נתפשת בעלת האוב דווקא כמעמידה את מלך ישראל, ומרוממת את רוחו לקראתיום מותו. יחסו של הכתוב נראה כמי שעוסק באישה יחידאית, המצליחה להקים את שאולולהעמידו בראש מחנה ישראל. אין דמותה של בעלת האוב נותרת שלילית, והיא נזכרת בחסדהוברחמיה, ובתמיכתה החיונית במלך ישראל.

פרשה זו מזמנת לנו מקום לדון בדמותאישה תומכת ומעודדת בשעת משבר, אף אם אין דרכה ועלילותיה ראויים מהבחינה הדתית. אףשאין מדובר בפרשה בה הזוגיות תופסת מקום, ואין רמז לקשר כלשהו בין שאול ערב מותוובין בעלת אוב אותה הוא ביקש להכרית בעבר, יכולה פרשה זו להתרחב אל עבר סוגיות היחסבין האידיאולוגיה והמידות בבניית משפחתיות וזוגיות. גם בנותינו עומדות לעתים בפניהכרעה זו, בפוגשן בנים שמקיימים בתוכם רק את אחד המרכיבים - עיתים מדובר במי שהואנשגב בענייני אמונה, אך פגום במידות, ועתים מדובר בנשמה טהורה וזכה, מלאה חסד וטובלב, אך פגום ברצונו ובשאיפותיו לבסס את ביתו על חיי אמונה והלכה. זו אכן סוגיהשאינה פשוטה, ודמותה של בעלת האוב אכן מושכת את הדיון לאחד הכיוונים, אם כי לאמכריעה בו, שכן, כאמור, אין מדובר בבניית בית אלא במבט האלוקי על דמותה המורכבת.



דוד ובת שבע:

סוגיית לימוד דמות דוד בסיפור בת שבע מחייבתזהירות ורגישות. לפנינו שני כתובים המכחישים זה את זה. כתוב אחד מלמדנו מי הוא דודהמלך: דוד המלך, נעים זמירות ישראל, מי שריבונו של עולם בחר בו להיות מלך עולם, והעמיד את דמותו כדמות המשיח המובא בנבואות כל הנביאים; דוד המלך, שאנו מתפלליםשלוש פעמים ביום להשבת מלכותו; האיש שריבונו של עולם זיכה אותו לגלות את המקום אשריבחר ד`, ולהסיר את הלוט שנפרש מעל מקום זה בספר דברים; מי שריבונו של עולם גילה לואת תבנית המקדש ואת כל כליו, הכל בכתב מיד ד` עלי השכיל ועוד ועוד. התחושה הנפשיתהיא כי קודם להגיית השם דוד המלך יש צורך לטבול במקווה - הן במקווה גופני של ממש, כדי לרכשו את הטהרה הגופית הנצרכת לעסוק בדמות פלאית זו, והן במקווה רוחני, שאינומותיר שערה אחת מחוץ לדביקות הנשמתית, וההערצה העמוקה כלפי דמותו.

כתוב שניהוא המעשה הנורא שעשה, המתואר בדברי הנביא ללא כחל וללא סרק. מלך ירושלים בחיר ד`, שהתיר לעצמו לקחת את אשת לוחמו הנאמן, בעת שהלה מסר את נפשו לטובת האומה הישראליתנגד חומת בני עמון. מלך ישראל נפל לא רק בלקיחת אישה לא לו, אלא אף גלגל שפיכותדמים נוראה בהריגת אוריה, עד שלעיתים הנביא קורא לחטא - דבר אוריה החיתי. ייתכןוהיו לדוד דרכי התר מוטעות שהסתמך עליהן, כמו כתיבת הגט על ידי היוצא למלחמה, אוליהולדת אוריה הייתה שלא בקדושה, ואולי הייתה בת שבע מתאימה לו בשורש נשמתו. אף על פיכן, אין הכתוב חושך שבטו ואין הוא מעמעם חשכו ולו במעט, כל ייסוריו של דוד למן מעשהזה – סילוקו מהמלוכה ומות בנו (ואולי אף שלושה בנים נוספים עימו), המרידות נגדווהליכתו במעלה הר הזתים יחף - כולן פועל יוצא מחטאו. דוד המלך עצמו מתאר בפרקיתהילים את רוח הקודש שנטשה אותו, ואת תחינתו לשוב ולראות פני אלוקים חיים.

דרך דמותו של דוד ואהבתו לבת שבע ניתן לעמוד על שני עקרונות גדולים. ראשוןבהם הוא כוחה של האהבה. העובדה כי כל גדולה שבנפש כרוכה היא עם עוצמות המקבילות לה, המושכות את הנפש אל התהום, היא חלק בלתי נפרד ממחשבת המקרא וחז``ל על דמותו שלהאדם. בעצם הציון כי יצר הרע של עבודה זרה נמצא בקודש הקודשים למדונו חז``ל כיהכוחות הנפשיים אחוזים זה בזה. הדבר נכון ביצרא דעבודה זרה, וומיושם גם ביצראדעריות. אין זה פלא כי דווקא דוד המלך הוא הנופל. לא בשל קטנות נפשו, חס ושלום, נפל, אלא בשל עוצמות אדירות שפיעמו בו, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. דווקאכוחות עצומים שהיו בו הביאו אותו אל החטא. קשה לשער כמה בנותינו זקוקות למסר זה. אףשאין שיעור לפער בינינו ובין דוד המלך, הרעיון היסודי בדבר גדולת ונפילה הכרוכים זהבזה הוא עניין מרכזי ביותר. דומה טענה זו לטענתו של ריה``ל בביאור את חטא העגל, ובלמדו כי לא זו בלבד שהעגל אינו מעיד על אי-קיומה של סגולת ישראל, עוד הוא מורה עלמהותה העמוקה, בלמדו עד כמה גדול כוחה של אהבת אלוקים והכיסופים לאל עליון.

עקרון שני הוא עיקרון התשובה. לצערנו, בתודעת בנותינו התשובה היא מונחהצמוד לימים הנוראים בלבד, ואף הוא נכנס למסגרת קבועה, ואיבד מהחיוניות שבו. רבינוהגדול, הראי``ה, לימדנו כי את אורות התשובה יש ללמוד בלא גבול, ובכך להעמיד אתהתשובה, גם זו שמכל חטא וגם את תשובת העולם ותיקונו, בראש מעייננו. דברים אלה שכתבהראי``ה הם פשוטו של מקרא, והתנ``ך כולו מעמיד את בעל התשובה בראש.

איןתחום בו קיימות נפילות יותר מעריות. בשל רצוננו לעסוק רק מלכתחילה ולא לפתוח בורברשות הרבים אנו מתעלמים מהצורך להורות דרך תשובה ותיקון. בד בבד עם ניסיוננו למנועאת הנפילות, בדברנו דרך דמותו של דוד על העוצמות הנפשיות מרחיקות הלכת שהאהבהמזמנת, אנו חייבים להקים את עולה של תשובה, וללמד על אפשרות התיקון. בלי זה, תובילנפילה אחת לזו שאחריה, עבירה תגרור עבירה, ומעשים בלתי ראויים ייעשו לנו כהיתר.



תמר:

הניצול והאונס, הפגיעה בתומתה ותחושת האדנות – סיפורהשל תמר הוא המקום בו אנו יכולים ללמוד עם הבנות את הסכנות הטמונות בחייתיות שבנפשםשל בעלי הכוח והשררה. דומים הדברים למה שעסקנו בו בדמותם של בני עלי.

בעקבות מעשה תמר גזרו חכמים על ייחוד דפנויה. מפשט הדברים עולה כי בעודדיני ייחוד באו להגן על הקדושה והטהרה כלפי שמיים, נועד איסור הייחוד עם פנויות כדילהגן על כבוד האישה, חירותה ובעלותה על גופה. זה מקום בו ניתן ללמוד על היצריותוהתאוותיות, ועל החובה להישמר מפניה. בהקשר זה ניתן גם לעסוק בצד ההלכתי הבסיסי שלדיני ייחוד, כיוון שלאחר בירור יסודם ומקורם לא ישמשו הם עוד איום על הבנות אלאלהפך - כלי בעזרתו חייבה ההלכה לשמור על חירותן ועל כבודן.


ישנן גם שתי מנגינות כלליות העולות מכל הפרטים כאחד: איןסיפור אהבה פשוט בעולם. כל אימת שכתבי הקודש עוסקים בסיפור ובניית קשר בין אישואישה מדובר על סיבוכי סיבוכים. בין אברהם ושרה ובין יצחק רבקה, וודאי כשמדוברביעקב רחל ולאה, משה רבינו עם האישה הכושית אשר לקח ועוד ועוד. בשל העובדה כי אנועוסקים בסוגיות המקומות העמוקים ביותר בנפש, בעלי אנרגיה עצומה, הנוגעות בשורשהקיום והמשך החיים, אנו מוצאים שמעורבת בהם קליפה סבוכה שיש להתירה. אין זו טרגדיה, אלא מציאות חיים, שאף לקראתה יש להיערך ואותה יש ללמוד. אין היא זרה לנו ואין אנונסים מפניה, אין היא ממכרת אותנו, ואין אנו מאבדים עצמנו לדעת בפוגשנו עימה. פילוסהדרך בין שני קטבים אלה הוא יסוד החינוך לחיי צניעות.

במקביל עולה מנגינהעמוקה של צניעות המרחפת מעל כלל ישראל. לא פחות מאשר הדיון בסיפורים הנפרדים, שאךדוגמאות ממנו ניתנו לעיל, חובה לשים לב לאווירה הכללית באומה הישראלית המצטיירתבתנ``ך, המלמדת כי לא היו ישראל פרוצים בעריות. בקדושה והטהרה הכלליים הם הרקע בהםמתחוללים סיפורים סבוכים מסוגים שונים, וזו אפוא האווירה אותה אנו מבקשים להקנותלעצמנו. כאמור לעיל, דווקא המסר הסמוי שבין השורות הוא עיקר ענייננו. דומים הדבריםלדברים הנאמרים על מגילת רות בהקשר אחר- אף שם אחד מדרכי הפירוש והביאור הוא תשומתלב עמוקה לאווירה של צדקה וחסד המרחפת על בית לחם. אמנם הסיפור מתרכז במעשה רותובועז, אך העובדה כי באופן פשוט ישנן נערות המלקטות אחר הקוצרים, וכך מתמודדת החברהעם בעיית העוני, מלמדת הרבה על דמותו של מחנה ישראל.

אין אנו מוציאם סיפוריפריצות כלליים בספר שמואל, ובתנ``ך כולו, ואין אנו למדים על התנהלות שאיננה מבקשתאת כל הטוב והגודל שצוינו לעיל, כל זה - על רקע חיים ומלאים בטבע ובמציאות. לו נזכהלהעביר עולמות אלו לבנותינו – דיינו.

ד
עולמות האפשרות לעסוקבענייני צניעות בקדושה הנפרשים בעזרת לימוד דמויות התנ``ך והתנהלותם, אינם יכוליםלעמעם את הקושי הגדול לעשות כן. קושי זה נובע בעיקרו מעצם הגישה אל גדולי התנ``ךבאופן שכזה. אנו רגילים להתייחס אתל כתבי הקודש ואל גיבוריהם כדמויות שמרחף עליהןהוד קדומים. התנ``ך כולו נתפש בעינינו כדבר מה שהוא מחוץ למגע יד אדם, ואין לנו אלאלהתבשם מדברי הנבואה, אך לא לחלל אותם, על ידי הורדתם מרום שמיים למציאות ימינו. תחושתנו היא כי התייחסות אליהם ברובד אנושי עשויה אמנם להביא ברכה בדיון בנושאיהצניעות, אך מחירה יקר מדי. לכאורה, נראה כי בדרך זו אנו מפקיעים מספרי הנבואה אתהקדושה ומחללים את תפארתם. דמותו של אלקנה, לדוגמה, אשר קודם ללימוד זה חפף עליהענן קדושה בזכות המהפכה הפנים-ישראלית שהביא במעשיו, בהעלותו את ישראל כולם למשכןד`, ובהשיבו אותם למשכן שילה, הפכה בדברינו לבסיס עיסוק בנפתולי הזוגיות; דוד המלך, אף שהארכנו בשני הכתובים המכחישים זה את זה ובמשמעות הכפולה של לימוד דמותו, לאנותר עוד על כנו כמי שאין יד אדם יכולה לגעת בו, ואנו מבקשים בחוצפתנו לעמוד על טיבנשמתו; לו היינו ממשיכים בדרכנו אף לספר מלכים הייתה דמותו של שלמה, מחבר שירהשירים ומי שזכה להקים את המקדש לאלוקי ישראל, מתערטלת מהודה העליון והנשגב. גםדמויות בעייתיות, כמו דמותו של אמנון, סובלת בדברינו הרבה, ועל ידי כך אנו מביאים, לכאורה, לפיחות בקדושת התנ``ך.

תחושה זו נובעת בשל הצלחת חכמי התורה שבעלפה להטמיע בנו תחושות חרדת קודש באוחזנו בספר התנ``ך. בדרכים שונות השיגו חז``למשימת קודש זו. תחושה זו נובעת בראש ובראשונה מהממד ההלכתי – כגון טומאת הידייםהחופפת על הספר, ואף שכמעט אין לה עוד משמעות הלכתית בזמן הזה, היה בכוחה להטמיע אתייחודיות כתבי הקודש, ואת הצורך להרחיק מהם כל דבר טמא; מלחמתם העיקשת והמוצלחתכנגד הספרים החיצוניים, שהביאה למימוש מלא של ההבחנה בין הקודש ובין החול; מנהגיקדושת הספרים ונישוקם, וההקפדה שלא להניח ספר פחות מהם על גביהם; ההלכה האוסרתאמירת דברים שבכתב בעל פה, אשר מרוממת את קדושת הספר ומעמדו; מנהגי קריאת ההפטרותבבית הכנסת, שהדגישו את מעמדם המיוחד של הנביאים, כחלק ממצוות היום וכדו`. לממדהלכתי זה נוסף נדבך נוסף בדמות היחס העקרוני הפנימי לכתבי הקודש. חז``ל הדגישו כילפנינו דברי אלוקים חיים שמקורם בנבואה, ואל לנו כלל להתייחס אליהם כעניינים רגיליםוארציים. משום כך, נראה לנו כי עצם העיסוק בדמויות המקרא ברמה הנמוכה של פניהמציאות מהווה אפוא חילול הקודש.

אם כן, ייתכן לכאורה שיצא שכרנו בהפסדנו. אנו באים ללמוד על הצניעות ולקדש את פני המציאות, אך משלמים את מחיר חילולה שלהאידיאה העליונה. מוטב היה כי נפלס לנו דרכים אחרות, ולא נעמיד את דמויות המקראברמתנו ובדמותנו. העמדה זו עלולה לגבות מחיר יקר. דומה מחיר זה למחיר אותה שילמההמציאות בשל עבודת האלילים. מלבד הטעות הרוחנית והתיאולוגית שבעבודה זרה, עודהגדילה לחטוא בהנמכת האידיאה האלוקית אל תחתיות ארץ. עליבות זו של תפישה אלוקיתהביאה לקללה מרובה. שכן, אם גם האלוה רדוף ושטוף יצרים, אם אף לו אישה ותאוות ויצריאנוש, אף אנו כבני אדם יכולים ללכת בדרכו, ואין דבר המחייב אותנו להתרומם ולהתעלות. מול ציווי הקב``ה ``קדושים תהיו כי קדוש, אני ד` אלוקיכם``, והתביעה המתמדת להליכהבדרכיו ולדובקה בו כי הוא אש אוכלה, עומדת הגשמיות המטמטמת של האלילות הכללית, ומורידה את השראת השכינה משמיים לארץ.

באופן דומה ניתן לבקר את העיסוקבצניעות דרך דמויות המקרא, ובעיקר דרך אלו הצדיקות והעליונות. הסכנה היא שמא עיסוקזה יעמיד אותן בשורה אחת עימנו, ובשל כך לא נוכל עוד לשמוע את דבריהן ואת לקחיהן. אנו נגמד את פניהם, ונחשוש כי אנו עצמנו עומדים באותה רמה כשלהם, ובשל כך אין אנונתבעים לדבר, ואין אנו שומעים דרך דברי הנבואה קריאת קודש להתעלות ולהגיע אלמדרגתם. בכך אנו מפקיעים את המסר העיקרי של הכתוב כולו, הקורא לבני אדם שלא להסתפקבעולמם הצר והמצומצם, כי אם להגיע למדרגת אבותינו וגיבורי המקרא, לשאוף דרכם אווירפסגות, ולראות בהן מופת של התנערות מתחיות ארץ אל עבר גבהות האמונה והקדושה.

סכנה זו, בשל עוצמתה המרובה, עשויה להביא לאחת משתי מסקנות. ראשונה בהן היאלנטוש את הדרך שהוצעה לעיל, ולא זו בלבד אלא אף להתנגד אליה בכל תוקף. אף שמעלתהצניעות מרובה, אין בונים דבר אחד טוב על ידי הרס השני, ואין דוחין נפש מפני נפש. מוטל עלינו לתור אחר דרכים אחרות, שלא יגבו מאתנו את המחיר הנורא, של המעטת דמויותהתנ``ך.

אפשרות שניה היא לסרב לוותר על התועלת המרובה של עיסוק זה. תחתהבריחה מהסכנה, עוד ניתן להפוך סכנה זו לברכה. דווקא העיסוק בדרכנו יאפשר לבנות אתלימוד הספרי הנבואה באופן המלא ביותר. שכן הדמויות המקראיות בנויות היו נדבכיםנדבכים. ראשן אמנם הגיע השמיימה, אך רגליהן היו מוצבות ארצה. אין גדולינו מצויריםכאמונת ההבל הנוצרית אשר מציירת את גיבוריה כדמויות מופשטות מהעולם הזה, שרדופותהיו בחטא הקדמון. אבותינו חיו במציאות והיוו חלק מאתנו. מאז מלחמתו הגדולה שלהרשב``א בפילוסופים וכתבי החרם השונים שהוצאו נגדם, התקבלה בישראל ההכרה כי איןמדובר במשלים ובדמויות ערטילאיות, כי אם בדמויות חיות ויונקות. עליונותם לא נבעהבשל העובדה שלא הייתה מדרגה משותפת בינינו ובינם, אלא דווקא בשל ההפך הגמור – הייתהמדרגה כזו, ומכוחה הם הורו דרך כי ניתן לבקוע שערי עולם ולטפס עד מרומי רקיע.

למעלה מכך, הניסיון להרחיק את דמות האבות מתוכנו עוד עלולה להביא לתוצאותההפוכות. דומים הדברים לעמדת הפילוסוף כפי שהביאה החבר בראש ספר הכוזרי. מדבריהפילוסוף עולה כי הוא מלא טענות כרימון כנגד התפישה האמונית של היהדות, אף כי אינומזכירה מפורשות. לטענתו, בעוד הפילוסופיה רוממה את האלוקות, הוציאה אותו לחלוטיןמגדרי הרצון והידיעה, ההאזנה וההשגחה, ורוממה אותו אל האצילות העליונה, אנו מנמיכיםאותו לעבר עולמנו, טוענים שהוא מקשיב ומאזין, ומאמינים כי תפילותינו ומעשינו הטוביםמשנים את הגזירה האלוקית. למרות דברים נוכחים אלה, האמת הפוכה. תדמיתה החיצונית שלהפילוסופיה מטעה מאוד – למעשה, דווקא היא זו שהוציאה לחלוטין את האלוקות מהעולם, ודווקא בשל ניסיונה לרומם אותה הביאה לכך שקיומו חסר משמעות. ואילו אנו, הדומיםבעיניה לטועים ולמנמיכים את העניין האלוקי, הולכים בדרכיו ודבקים בו, ומקדשים פניעולם.

להבדיל בין ריבונו של עולם לבין האבות וגדולי המקרא, אף כאן קיימתסכנה דומה. דווקא ההרחקה וציורם כמי שלא היו בעלי קומה הנושקת בקיום הטבעי, והעלאתםלעבר מהות אנושית שונה לחלוטין, שלא ניתן להתקרב אליה, מביאה את התוצאה ההפוכה. האבות וגדולי המקרא אינם הופכים להיות מעצבי דרכנו, ואנו הוצאנו אותם מתחוםהאנושיות.

הדרך להכריע בין שני הכתובים המכחישים זה את זה היא מציאת הכתובהשלישי, שלא ידחה את האחד מפני השני אלא יעמיד את שניהם במקומם נכון. מי שידע לבואבשער סוד כפילות עילאית זו, יהפוך את הדמויות המקראיות לדבר מה שהוא חי ונושםבקרבנו, ומביא אותנו אל מרומיהם. שני קצוות הסולם – זה המוצב ארצה וזה שראשו מגיעהשמיימה, הם הקומה המלאה של חייהם. היותם מרכבה לשכינה אינה עומדת בסתירה להיותםבני אדם. אמנם, העיסוק ברמה הבסיסית של דרך הארץ שקדמה לתורה בדמותם אסור לו שיישארברמה זו בלבד. לימוד פרקים אלה במבט הצניעותי לא נועד כדי להעמיד את הלימוד כולו עליסוד זה, וכדי להיוותר רק בקומות המסד של דמותם. מדובר בשלב המהווה פילוס דרך לקראתדבר מה שהוא גבוה בהרבה, והוא השער דרכו ניתן להיכנס לעולם הרחב של הקודש האלוקי.

מובן מאליו כי נדרשת קומה מלאה לעסוק כך. רק מי שבידו לראות את הקומותכולן, ואת אי-הסתירה שיש בין עליונות הדמות לבין חייה הטבעיים, בין עולם ומלואושחבקה לבין תשתיות החיים המשותפים, בין צדיקות עילאית לבין הצורך בתיקון ובתשובה עלנפילות, רשאי וזכאי להתבונן באופן זה. קומה גבוהה זו מאפשרת להטמיע את האבותודרכיהם בתוכנו, ולפוך אותם למקור ממנו נשאב הדרכה מעשית לתיקון חיינו אנו.



ה
אף על פי כן, דומה שקיימת רתיעה עמוקה בדרך זו, דווקא בשלרוממותה. החשש הטהור בפני הנמכת שיעור קומתם של גדולי המקרא, עשוי להרחיק אותנומלדון בהם כבני אדם. רצוננו לשמור על אווירת הקדושה ההלכתית והפנימית עם ההתקרבותעל הקודש במקרא עשויה להביא אותנו להעדיף לוותר על פירות הצניעות כדי שחס ושלום לאלמעול בקדושת כתבי הקדש, ולהוציאם מהקודש אל החול. בשל חשש זה לעתים אנו מוכניםלוותר על דבר ד` המגיע אלינו דרך דמותם, ובלבד שלא לפגוע במעלתם ובעליונותםשבתודעתנו. מאידך גיסא, יש בנו עניין רב שלא להניח להוראת הצניעות דווקא דרך קדושתההתנהגות של גדולי האומה, ולצרף את החיים ואת הקדושות אלו לאלו. לפיכך ניתן להציעדבר מה מתון מעט, אם כי היתרונות היסודיים לא ייפגעו. תחת השימוש בספרי הנבואה, ניתן ללמוד דרך מאמרי חז``ל וסיפורים אודותם את אותם עניינים ממש, ולשאוב משם אתמקורות הצניעות והטהרה החיים וקיימים.

שכן, אף חז``ל לא מנעו עצמן מלחדוראל כל ביטויי האהבה ושל הזוגיות, של הניאוף ושל הנאמנות, של העוצמה הרוחנית ושלהסכנה, ופעמים רבות בדרך גלויה בהרבה מזו של כתבי הקודש. אף הם הלכו בדרכו שלהתנ``ך, ופרשו את המציאות כולה בפני הלומד, ואף הם עושים זו באווירה בסיסית שלצניעות ושל קדושה. אף הם היו קדושי עליון יחידאיים, ואף הם לא מנעו עצמם מלחדורלעולמות בסיסיים. לימוד דרכי הצניעות והטהרה, כמו גם נפתולי האהבה והזוגיות, דרךדמויות חז``ל, מאפשר לבסס את היסוד הבלתי מודע והמובן מאליו, של הקודש, ולברר מתוכואת סוגיות היסוד. למעלה מזו, כשם שניתן לצרף ללימוד התנ``ך גם סוגיות רבות הנובעותמזמנו ומקומו של המקרא, כן ניתן לעשות זאת בדברי חז``ל.

היתרונות בלימודאגדות חז``ל הם בלתי נדלים: אגדות חז``ל משדרות מעצם מהותן קדושה וצניעות, טהרהומשפחתיות. האגדות פוסעות באופן שיטתי בהדרכת הכלל של ``לעולם ישנה אדם לתלמידו דרךקצרה``, והן מאפשרות לפתוח בעניין קצר ולהרחיב בו. אין מדובר במאמרים ארוכים, כי אםבנגיעות קלות על פני המציאות, והלומד נקרא להעמיק בדבריהם ולחשוף את האמור בכליהמועט המחזיק את המרובה; חז``ל עסקו בנושאים כולם, ובדרך כלל דבריהם עמוקיםומורכבים, ומכילים בתוכם יסודות רבים ומגוונים; עצם השיבה אל הצד האגדתי שבתורהמהווה היענות לאחד מאתגרי הדור, לאור קריאתו של הראי``ה קוק זצ``ל ועוד ועוד.

מובן כי לימוד בדרך זו מחייב הקדמה עמוקה העוסקת במאמרי חז``ל. הקדמה זוחייבת ליגוע במקומה של האגדה, ובהיותה חלק בלתי נפרד ממהות התורה. לאחר מכן ישללמוד את דברי הראשונים, שהדריכו כיצד יש ללמוד אגדות אלה, וכיצד יש להתייחסלמאמריהם העליונים.של חכמים. גם דרכי השתלשלות תורה שבעל פה חיוניים כאן, והכרתהתקופה והרקע בהם חיו, ימים שלאחר החורבן, יכולים להחיות דברים נוספים במאמריהם.

לאחר מכן ניתן ללמוד אגדות חז``ל משני סוגים. ראשון בהם הוא מאמרים קצריםדרכם ביקשו חכמים להעביר את מסריהם, כמו ``יצר אישה ותינוק – שמאל דוחה וימיןמקרבת`` וכדו`. לאחר לימוד ההקדמה הראויה לדברי חז``ל, תדענה הלומדות כי מאמרים אלהמקפלים בתוכם עולם ומלואו, ויהיו להן כלים הן לנסות לפענח בעצמן את שביקשו חכמיםלומר, והן להמשיך את הפירוש הנכון מתוך מבארי אגדות חז``ל שלאורך הדורות. סוג שניהוא אגדות המספרות על התנהגותם של תלמידי חכמים, ואנשים רגילים, בני ברית ושאינםבני ברית, בתחומים אלו.

אגדות אלה יעסקו בכל הנושאים – למן אגדות העוסקותבתגובה ליופי ולחן חיצוני משני כיוונים, דרך המפגש עם בני הזוג, הסכנות והסיכוייםהמצויים בקשר שבין המינים, ועד היחס בין האהבה לבין קיום מצוות פרו ורבו, היחסהעקרוני לקשר הגופני, לגירושין, לאלימות במשפחה ועוד ועוד. דווקא המקור, הוא קדושתדבריהם של חז``ל, מאפשר לעסוק בכל הכיוונים המשמעותיים, ולהעלות מהם את רמת הצניעותוהקדושה לשיאים גבוהים, תחת המציאות של היום, בה מקור ידיעת התלמידות תחומים אלההוא זר.

העיסוק בלימוד אגדות חז``ל הוא חינוך מעשי לעיסוק בצניעות בדרךצנועה. הוא מביא לקירבה אמיתית בין התלמידות לבין מחנכיהן, ולחשיבות הפתיחותההדדית, דווקא בשל הצורך הגדול לפרש ולבאר את דבריהם, ולמצות מהמאמר את שנסתר בו. מבחינה תוכנית מדובר בהבנה מורכבת ועמוקה של מערכת יחסי גוף ונשמה, ושל המבנה הזוגיוהמשפחתי. במקום לקרוא מאמרים ארוכים ומסובכים, טובלות הלומדות באגדות עצמן, ונתבעות למצות מדבריהם של חכמים את ההדרכה הרוחנית שבהם. כאמור לעיל, מדובר למעשהבשיעור באגדות חז``ל, המבקש ללמד את סודות הירידה לעומקי הרזים שבדברי חז``ל יחד עםקישור עמוק לגדולי ישראל אלה, שהעלו את התורה שבעל פה על הכתב. בד בבד אנו למדיםבדרך זו את סוגיית הצניעות, ועוסקים במבוך הגדול שבנפש האדם, הנתבע לנוע בין שניהעולמות - הגוף והנשמה - ולהתעלות לעבר שיאים מרוממים יחד עם מיצוי טיב פרי שלהחיים הצנועים.

מה ניתן ללמד דרך אגדות חז``ל ?

כאמור לעיל, אנופועלים כאן בשלושה מסלולים במקביל. כשם שבהצעה ללימוד הצניעות דרך התנ``ך אנוכוללים גם דרכי לימוד תנ``ך ועניינים הנוגעים להקשר בו הסיפורים נמצאים, כך נכוניםהדברים גם לגבי חז``ל. אף כאן אנו יכולים לעסוק הן בדרך המיוחדת של העברת רעיונותחז``ל ודברי התורה שבדבריהם דרך הסגנון הסיפורי, אף כאן אנו יכולים לצרף אל הלימודדברים רבים על חיי חז``ל, הרקע לחייהם, ובעיקר הבסיס האמוני והרעיוני של עולמם, ואףכאן מהווה הצניעות את הדרך היסודית.

כדי להקל על העברת המסרים הרוחנייםנשתמש בספר האגדה. איני רוצה לקבוע מסמרות ולדון כעת בעצם השימוש בספר האגדה מביתמדרשו של ביאליק ורבינצקי. שימוש זה הינו בעייתי מאוד, הן בשל העובדה כי נגעו ידייםשאין יראתם קודמת לחכמתם בדברי חז``ל, הן בשל העובדה כי מדובר בתרגום, שאינו מצליחלהריק אל תוכו את עוצמת האגדות כולן, הן בשל הרשות שנטלו להן לברור אגדות ולהשמיטדברים שלא עלו בקנה אחד עם רצונותיהם. מאידך גיסא מדובר בעבודה נפלאה שהיא אף עוצבהבדרך אסתטית ללימוד. בשל כך יש למצוא את הדרך להשתמש בקליפה, אך את התוך לא להעבירדרך עיניהם, והמלמד עצמו יבחר מהי הדרך בה יבחר ללמד.

נדגים חלק מהענייניםהניתנים ללימוד:

כאמור, יש להקדים ללימוד את עצם העיסוק בדרכי חז``לובמחשבתם. כיון שבדרך כלל אנו עומדים בשערי חודש אלול כשאנו פותחים דרכי לימודחשובים, זו הזדמנות לעסוק בעניין שאינו כרוך ישירות בצניעות, אך הוא מהווה תנאי לכלהמידות כולן, קרי: התשובה. בשל כך ניתן לפתוח את הלימוד בעצם הגישה לאגדות חז``ל. ראשית ללמוד את המקורות המופיעים בתחילת ספר האגדה, הדנים באגדות חז``ל ובמהותן, תוך ביאורם בעזרת דברי הרמב``ם בהקדמתו לפרק חלק. כדי להדגים את לימוד דברי חז``לניתן ללמוד בחודש אלול אגדות על התשובה, שיש בהם גם יסודות עמוקים של תשובה, וגםעניינים הנוגעים לשאלת הצניעות, כמו הסיפור על תשובתו הנאדרה בקודש של אלעזר בןדורדיא וכדו`.

כאשר אנו ניגשים לדברי חז``ל העוסקים ישירות בנושא הצניעות, נפתח לפנינו עולם ומלואו. חז``ל עסקו בשאלת מיהו האיש ומיהי האישה, ובעיקר התמקדודווקא בטיבה של האישה. מכאן ניתן לפתוח ולעסוק במגדרים השונים. קודם יש ללמוד אתיחסם לכל מין בפני עצמו, לדוגמה, סוגיית היופי באיש: רבי יהושע בן חנניה וביתו שלהקיסר, רבי יוחנן המבכה את יופיו שיבול בעפר, סוגיית אשם הנזיר של שמעון הצדיק. זההמקום לעסוק ביתרונו של היופי ואתגריו.

לאחר העיסוק בכל מגדר בפני עצמו ישלראות את מהות הכוח המושך – הנורמליות שבמשיכה בין המינים, ולאן אפשר להגיע אם זהקדוש – הקשר בין שכינה לזוגיות ועניינים נוספים; מובן כי במקביל יש לעסוק בצל – לאןאפשר להגיע בטומאה ח``ו, דרך משניות סוטה, ואגדות של התדרדרות; מהן הדרכות חז``ללגבי בחירת בת זוג – לאור האגדות על נשיאת בת תלמיד חכם; כיצד מנווטים בין תשוקהלצניעות; איך מתמודדים: האגדות על יוסף הצדיק, סכנת השחיקה של מי שהלך אחר נשיו; בין בגרות מינית לנישואין: ער ועונן, פיתרון חז``ל לנישואין מוקדמים; מה עושים כשזהבלתי אפשרי; איך מתחתנים – הן במובן ההלכתי – אירוסין ומשמעותם הרוחנית, הבחנה ביןאירוסין של היום לאירוסין המקוריים והן בתחום הרוחני, לימוד החופה וכדו`; תביעותבין איש לאשתו,שלום בית,גירושין,קדושים תהיו ועוד ועוד.

כיחידת ביניים ישכמובן לעסוק בעצם הדרך הגלויה והחשופה, בה בחרו חז``ל ללמד סוגיות אלו. כיצד דיברוחז``ל על הדברים הכי נועזים – בקדושה, גם בניתוח לאחור, וגם לאור מאמרי חז``ל עלניבול פה ועל אנשי ירושלים שהיו אנשי שחץ.

אנו יכולים ללמד את סיפורו שלרבי מאיר שהיה דורש בלילות שבת, את נדר האיש שהמתין לאשתו ואת פתרונו של רבי מאיר (עמ` קפט, סעיף קצח בספר האגדה). דרך סוגיה זו אנו נחשפים לשאלות הנוגעות לשלוםבית, ולהבאת פיוס בין איש ובין אשתו. בסוגיה זו אף נגלתה מחלוקת בין רבי מאיר וביןתלמידיו, דבר המעצים עוד את היכולת לעסוק בהיבטים שונים של סוגיה זו. כאמור לעיל, על היופי אנו יכולים לעסוק דרך יופיו של רבי יוחנן בן זכאי, אך גם דרך דברי בתהקיסר לרבי יהושע בן חנניה שהיה מכוער ביותר, וגם דרך רבן שמעון בן גמליאל שראהנוכרית יפה במעלה הר הבית, או רבי עקיבא ואשת טרונספורוס הרשע; על דרכם של חכמיםלהתמודד עם יצר העריות החזק אנו למדים ממעשיהם של רבי צדוק ורבי עקיבא, רבי מאירומתיא בן חרש, ועוד יותר מהאדם שהיה זהיר במצוות ציצית ועוד ועוד.





ו
סיכום:

קשה להעמיד משימה משמעותית יותרבדורנו מאשר השבת האומה הישראלית לחייה הטבעיים, שחלק מהותי בהם הוא עיצוב יחסו שלהאדם לכוחות החיים הטמונים בו. קיום העולם וייעודו מותנה בקדושה זו, ובלעדיה אנומרדדים את דמות האדם וייעודו. חז``ל הדגישו את משקלה של הצניעות פעמים אין ספור, וציינו את בנות ישראל, שדרכן סוגה בשושנים, והן כגן נעול המקודש לבניין ביתן בלבד.

קשה לצייר סכנה גדולה יותר לקיומו של עם ישראל מאשר התמוטטות מוסד המשפחה. חלק ניכר מההיסטוריונים המבקשים את סוד קיומה הנצחי של האומה (מלבד ההבטחה האלוקיתהמלווה אותנו, שכן נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם), תולים זאת דווקא בגרעין הקודש שלהאומה. העובדה כי מאורעות ורדיפות, השכלה ומלוכה, לא הביאו להתפרקות האומההישראלית, נובעת גם מהעובדה כי השורש הבסיסי והבית אליו שב כל אדם יהודי היההמשפחה, וממנה שאב את זהותו ואת עצמיותו.

המשפחה עוברת בשנים האחרונותמתקפות קשות ביותר. דומה שקשה לראות ביטוי קשה יותר לדברי ריה``ל שהאומה הישראליתהיא כלב באברים, והיא רבת חולי מכולם. העולם חלה במחלות קשות, והן מחלחלות אלינוביתר שאת וביתר עז. לאומתנו חודרות תבניות אחרות, התובעות להחליף את המשפחה, ועיוותים שאין הלב נותן ליד להעלותם על הכתב. כינונה וביצורה של המשפחה ושל הזוגיותהטהורה הם משימת הדור.

בדרכים שונות ניתן להתמודד עם מציאות זו. באופןאינסטינקטיבי, הרצון הפנימי הוא להגביה חומות ולעקור עצמנו מהעולם המתמוטט. דרך זושל הגבהת חומות נושאת בחובה ברכה מעצם ההימנעות החד-משמעית מלקבל דבר מה בעולםהסובב אותנו, אך יש בה שלוש חסרונות. ראשון בהם הוא שאלת היעילות. אין זה ברור כללועיקר כי ניתן להסתפק בהגבהת חומות, ואין זה ברור כלל ועיקר כי הגבהה זו תועיל. איןספק כי לא ניתן להשיג דבר בלעדי הגבהה זו, כי יש לגדור עצמנו במותר לנו, וכי לאניתן להשיג דבר אם לא תהיה התייצבות חד- משמעית בצידן של חומות בצורות וכללים שאינםנפרצים. ברם, לא ניתן להסתפק בדרך זו. רבות מבנותינו נטשו את עולם הצניעות דווקאבשל הגבהה חומות במקום שלא היה ראוי לעשות כן, וזוהי חומרא שהביאה לידי קולא.

חיסרון שני הוא בעובדה כי אין הופכים את ההתמוטטות לאתגר בניה. העובדה כיהצניעות הטבעית אינה קוסמת דיה, נובעת גם בשל העובדה כי חדרו אליה יסודות נוצריים, שעניינים הרחקה מהחיים. לא ניתן לרומם את הצניעות בדורנו בלא להתייחס לתביעותהקיימות בדברי המתרחקים ממנה והפורצים את גבולה, ובלא להביא תביעות אלה אל הקודש. השינויים הרבים בעולם משנים גם את אשר בנותינו מחפשות בחייהן הזוגיים. אין הןמסתפקות בעצם חזון הקמת המשפחה, אלא מבקשות בה את הביטוי העצמי ומימושו, את האהבההרומנטית ואת הזוגיות. לכל אלה השפעה גם על דמותן בגיל הנעורים. המבקש לבצר חיים שלצניעות וקודש בלא להתייחס לנקודות אלה לא די לו שלא יצליח, וסופו שאת החיים תבקשנהבנותינו למצוא בשדות זרים, אלא גם שוגה בהתייחסות העקרונית. אין הוא מוציא רכושגדול מתקופתנו אנו, והוא אינו קוטף את הפירות הראויים כדי להעשיר את עולם חייהמשפחה.

חיסרון שלישי נעוץ בניסיון לנתק את הצניעות מכל שאר אתגרי התקופה. החיפוש אחר אותנטיות ועצמיות, יושר וכנות, אינו נחתם בסוגיות הצניעות. הוא חלק בלתינפרד מהעולם התרבותי שאנו חיים בתוכו. אמונה עמוקה בצור ישראל וגואלו רואה אףבתהליכים אלה חלק מהכשרת האומה הישראלית לתפקידה. האידיאולוגיה מפנה מעט מקוםלקיומיות, והחוויה תופשת חלק מנפח התודעה, בלא לבטל את מקומה של המחשבה. גם דרכיהלימוד וההתייחסות צריכות להגיב למציאות מתחדשת זו.

לימוד סוגיות הצניעותדרך החיים באור העניין האלוקי שבתנ``ך עשויי להצמיח ברכה ממציאות זו. הוא עשוילהוביל מהלך של התקשרות אל אבותינו ואימותינו, וראייתם כמדריכי האומה, והכרה כי איןתורת ישראל עויינת את החיים, כי אם מרוממת אותם. זוהי אחת הבשורות הגדולות של תורתארץ ישראל, והיא תנאי הכרחי להשבת הצניעות למרכז החיים. כל עוד תיתפש הצניעות כדברמה מאיים, שעניינו הוא להתנגד למהלך החיים, לא תהיה לה השפעה של ממש בעולמנו. הואמשיב את הכנות וההתייחסות האמיתית, ללא כחל וללא שרק, וללא תחושה כאילו אנו באיםלכבוש ולאנוס את עולמן הפנימי של בנותינו.

כל זה אינו יכול לעמוד בפניעצמו, וללא עולמה של ההלכה. ביסודו של דבר, ממצת ההלכה את התורה כולה, וכל העולמותהרחבים והאין-סופיים של האגדה והעולם הפנימי, מתנקזים לתוך המעשה. לא ניתן להשיגדבר ללא אורחותיה ודרכיה של ההלכה, הן בשל העובדה כי זהו מבנה האדם, שאין הוא מנתקבין עולמו המעשי לעולמו הפנימי והרוחני, והן בשל העובדה כי ההלכה מהווה את יסודהתורה וחידושה העיקרי מול דתות האומות כולן. צירופה של שמירה קפדנית על אורחות הלכהשל צניעות תתגבר דווקא מתוך העיסוק בקדושה בעולמות אלה, וחיים ישראליים מקורייםישובו לחיות באופן מלא באור העניין אלוקי.

מתברר כי דווקא בזמניםאלה יש צורך להגביר את העניין גם בדרך ארץ. ההבדלים בין חינוך הבנים לחינוך הבנותמביאים לידי מציאות בה דווקא הבנות הן בעלות עולם עשיר ורחב אופקים, בעוד ההתמקדותשל הבנים בתלמוד תורה קרוי אף על ידי חז``ל כהמתה באוהל. מיתה זו, שהיא התנאיההכרחי ללימוד תורה ולצמיחת תלמידי חכמים ואוהבי התורה, גובה אף היא מחיר מסוים, בתחום חיי דרך ארץ נורמאליים. ייתכן כי דווקא הבנות, שעולמן יועשר על ידי מציאתהחיבור בין התורה – תנ``ך וחז``ל, לבין עולם החיים הן שתובלנה את המשפחה לדמותההמלאה, ואז ישוב עולם קדוש זה להיות את שיועד לו על ידי הקב``ה במלוא הודו ובמלוא הדרו.