חתונה יהודית
פירסום חתונה בדקה ה90 אירועים וחוויות ווידאו חתונה הנחות ומבצעים מאמרים רשימה אישית טיפים חתונה - ראשי
 
חדשות ומבצעים   
 השכרת חופות - חופת במבוק/ חופה יפנית במחיר הכי משלם
 אומנות הצילום צבי גלעד - מבצע חורף חם!!! 2 צלמי תמונות, אלבום דיגיטלי גדול, אלבומו הורים, סרט ערוך עם קליפים ברמה גבוה ביותר וצוות מגנטים ללא תוספת. במחיר ללא תחרות: רק 6300 ש"ח
 להקת הלל - מבצע מדהים!!! הרכב 5 נגנים רק ב4500 ₪
 משתלה מהלב - הנחה ללקוחות כל שמחה בהזמנת מזכרת מהאירוע מהמשתלה השיקומית
 ברכת כלה בעיצוב אישי - רוצים לפנק את הכלה בברכת כלה יחודית?
 ארמוניה - מבצע הדקה ה90 מחירים מיוחדים לתאריכים אחרונים לאירועי חנוכה

 

חתונה יהודית > מאמרים כללי  >  אטרקציות > חתונה או ערב כשרונות צעירים?

חתונה או ערב כשרונות צעירים?  
17/10/2013

מתוך כתבתה של רויטל ויטלזון-יעקבס שפורסמה ב nrg יהדות.
 
ב חתונות יש תופעות מוזרות רבות (למשל קירור הכלה בעזרת מגשים), אבל אלה לפחות משמחות את הזוג והאורחים. השאלה היא, מה נהיה עם הפסטיבל שמתחיל קצת לפניי המתוקים, שבמסגרתו כ-ו-ל-ם סובלים. מדובר, כמובן, בשלב ההופעות.

הופעת המעגל הראשון
ראשונה מתפרץ אחד מצדדי המחותנים אל המיקרופון ומודים לאורחים שבאו. המחותנים השניים מקללים - הרי הם סיכמו  שעולים ביחד. או אז, מתנפלת אחת האחיות ומבקשת מכולם להביא כיסאות ולשבת לצד הזוג במעגל גדול. אחר כך בא השלב שבו מנסים להעלות מצגת. תודה ליעל שתיזמנה שלושים וחמש דקות מהרגע שמישהו הביא את הלפטופ, חיבר את כל החוטים, פיקסס, תקע איזה גיס לאורך כל המצגת עם יד תומכת בברקו שיהיה בזווית הנכונה כשבידיו כבר מתגברת תחושת הנימול – ועד שהמצגת הוצגה.

האופציה השנייה והחמודה יותר היא אופציית האחיינים, שבה המון מתוקים מריירים עולים לבמה, ומביטים המומים בקהל הגדול. האמהות הנואשות נראות כמו מפעילות באילת כשהן עומדות מהצדדים ומנסות נואשות להזכיר לעוללים את התנועות והמילים. בסוף, רק ילדה אחת זוכרת ומבצעת במושלמות את הקטע. מה חבל שהמיקרופון בכלל נמצא אצל התינוק השתלטן עם כרס הילדים התפוחה, שיודע לבטא רק אהההה ו - גגגג. אבל זה חמוד וחינני ואפשר לסלוח.

הופעת החתן
אחרי החיבוקים עם ההורים, מפתיע החתן ושר לאהובתו. המאוד דתיים  שרים  משהו מהמקורות ("פיה פתחה בחכמה"), הדתיים לייט שרים איזה אריק איינשטיין ("הייתה זו אהבה ממבט ראשון") השאנטים אהוד בנאי ("אביא לך") והחילונים דופקים איזה עידן רייכל ("ממעקים") או את שיר הפתיחה של מלך האריות.

הופעת השבט
הופעת השבט שוברת שיאים בכך שהיא מעיקה לא רק על האורחים אלא גם על חברי השבט עצמם, תלוי כמובן באיזו תקופת חיים מדובר. אם אלו החתונות של ההתחלה, כולם עדיין מרוגשים וזה אחלה. החבר'ה מכינים איזה שיר משעשע, מראים שהם מעודכנים ואפילו מצלמים עותקים לכולם. אולם אם מדובר בחתונות המאוחרות, כשכבר אף אחד לא ממש קשור לשני, זה הופך למביך. אף אחד לא יודע אם בכלל הכינו שיר לחתונה, אלא שאז מגיעה הנוסטלגית שחושבת שזה יהיה דווקא נחמד כמו פעם, ומכריחה את כולם להגיע אחרי החופה להתאמן בחוץ. כולם מקללים אותה, כי הם מתים כבר לפרק את הלחמנייה של ההתחלה, אבל הכי עצבניים הם הבעלים, שמרגישים שזה מטומטם לחלוטין לעמוד כמו טמבל ולשיר מדף בחיוך רחב, בחתונה שבה גם ככה הם לא מכירים אף אחד. בסוף, כמובן, הטמבלים עומדים שם כמו גדולים ומצטרפים לשירה. במיקרופון אוחזות בעוז אותן שלוש אולפניסטיות שעושות לכל דבר קול שני, אפילו לאזעקה ביום הזיכרון. זוועה.

זה לא נגמר. אז מגיע הקטע של אותה החלטה אומללה, שהתקבלה פה אחד בגיל שמונה עשרה -לעשות "מתנה עוברת". למי שלא מכיר, כל זוג שנישא מקבל את המתנה מהזוג שנישא לפניו וזה עומד אצלו שנים וצובר אבק יחד עם כל המתנות שהגיעו בלי פתק החלפה. הבחירות נעות בין בקבוק יין שבסוף יפתחו וירימו לחיים (בכלל לא בטוח שמשרד הבריאות יאשר את הנוזל הכהה המלא בפירורים), כוס לקידוש / מגש לפמוטות עליהם חורטים את השמות, רק שבאיזה שהוא שלב כבר אין מקום ומתחילים לכתוב במאונך ואלכסון כדי לדחוף את כולם, ועוד מלא רעיונות מגניבים כמו פעמון רוח וכו'. אז אם זה כל כך טוב, למה זה רעיון כל כך גרוע? כי היחידות שהתלהבו מזה באמת, התחתנו בשנה הראשונה של השירות לאומי אחת אחרי השנייה, לפעמים באותו שבוע, ואז זה שרד אצל כל אחת בקושי שבת. מי שנתקע עם זה לכל החיים זה איזה דתל"ש שמתחתן בגיל ארבעים  והמתנה העוברת זה בערך הדבר האחרון שמעניין אותו.
 
מופעי האימים
הריקוד של הבניםבריקוד זה מפליאים בביצועיהם חבורת בנים בריקוד סוחף שברקע טראנס משוגע של הקינדערלך או משהו – איך שהוא זה תמיד נגמר בפירמידה כששלט מונף למעלה "שושי ומושיק, מזל טוב, אוהבים החברה מ" וזהו. כי נגמר הבריסטול. ההופעה האמיתית מתרחשת דווקא בצד השני. אתם חייבים לתפוס את המבטים המזוגגים של רווקות האירוע, שבשלב זה פשוט מתעלפות מרוב אופציות.

החבר'ה של ההורים אחת ההופעות המעיקות והמביכות ביותר. כל מיני חברים מזדקנים, שבמקרה הגרוע ממציאים לעצמם שמות כמו "הראשנים", נעמדים לשיר ומרגישים נורא צעירים ומגניבים. יש להם את אותו שיר לכל החתונות, רק השמות של החתן והכלה משתנים, כמובן במנגינת "הכל פתוח" (פזמון: "דפי ורוני הערב מתחתנים, הרבה מזל טוב ואושר בחיים, וגם קצת נ-חת להורים, אוהבים החברים"). המיקרופון המרכזי כלוא בידי גברת עם קול מורתי במיוחד, והמיקרופון השני אצל איש משופם עם קול בס אך ללא שום חוש קצב. כשמגיע איזה פאנץ' שובבי, הם מבינים את העניין מהדפים שהם מחזיקים, מאיטים, מרימים את משקפי החוטם ומחייכים בהפתעה לכיוון הזוג הצעיר – רק שוכחים לגלות את הסוד לתזמורת שמלווה אותם, והתוצאה מפרנסת פסיכולוגים ורופאי אוזניים רבים.

מופע האימים של הדודים מדובר במופע שנתקלתי בו רק בשנים האחרונות ורק בחתונות באיזור הצפון. עולים עשרים גברים שכנראה לא התקבלו לגבעתרון, מתוכם 90% משופמים, המבוגר תופס את המיקרופון ומספר שזו מסורת של כל הדודים שעוברת מדור לדור עד נוח, לשיר את ניגון מארש החתונה שהמציא סב סבנו, האדמו"ר מרזי'יבוג', שמספרים שהיה שר אותו בדבקות ועם חתיכת הרינג תקועה לו על הזקן. מילות השיר: "בוי, בוי, בוי" – בקאנון ושלושה קולות. אורך השיר: 15 דקות. בשלב זה, אגב, הסבא חזר לעצמו ומאבד עצמונית את ההכרה מרוב נחירות.

המופע המיותר
בדרך כלל של החברות של הכלה מהבית-ספר שדה. להופעה הזאת אין בכלל מוזיקה, והלהקה וכל האורחים כבר מתים להתחיל את הקינוחים. הבנות מתעקשות ופורסות מפה, מספרות רק בדיחות פנימיות ומתעקשות לא לדבר אל המיקרופון.

בקיצור, למרות שכולם רוצים חתונה ארוכה, ולמרות שמסורות חייבים להמשיך, למענם אם לא למעננו – די עם זה. אני מבינה שלא נעים, ואיך אפשר לעצור כאן, הרי האחרים גם עשו לנו. לכן אני פונה לזוגות הצעירים: בתוך ים התכנונים, אתם חייבים לדרוש שאין ולא יהיו יותר משלוש הופעות, ושאורכן הכולל לא יעלה על רבע שעה. ויאללה, שמישהו כבר יתחתן וייקח ממני את הפעמון-רוח. בשמחות